פרישה, חושן משפט רמח:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 248:3
Open in the reader →1שעשה באיסור כו' כלומר שעשה איסור גמור שעבר על עשה דלעולם בהם תעבודו וכדאיתא בי"ד (סימן רס"ז) ואיכא למימר אדעתא למיעבד איסור במתנה זו לא יהיב ליה: ועשאן תכריכין למת כו' מפרש בגמרא דל"מ למימר לשווינהו איסור הנאה לא יהבית לך קמ"ל וז"ל נ"י (דף רכ"ה ריש ע"ב) ועשאן תכריכין כו' פי' שזרקן על המת יותר מהצריך דליכא מצוה ומש"ה לא ניחא ליה למעבדינהו איסורי הנאה עכ"ל ור"ל דליכא מצוה דתכריכין ואדרבה יש עבירה בזה וכמ"ש באבל רבתי הביאו רבינו בי"ד (סימן שמ"ט) ז"ל כל המרבה לזרוק כלים על המת הרי זה עובר בבל תשחית ומנוולו ומרבה עליו הרימה ע"ש והוא רבותא טפי מעבדים והוציאן לחירות דאף שעשה בהן איסור מ"מ נהנין ממנו העבדים וגם הביאן לכלל ישראל וק"ל ורבינו קיצר ולא כתב אלא לשון הגמרא: שאין מתנת שכ"מ קונה כו' וכשימות יקדים כו' כן הוא שם בגמרא (דף קל"ז) ופיר"ש דטעם דהנותן באחריך לפ' משמע משעה שאין הראשון צריך לנכסים הללו זיכהו הנותן לזה השני אחריו מיד והיינו משעה שהתחיל הראשון להיות גוסס ונטרף מיד קנה לו השני וסתם אדם הנותן ממונו מחמת מיתה אינו רוצה להוציא ממנו מכחו עד שתגמר מיתתו נמצא שפ' המקבל באחריך הוא קודם: וכתב הרמב"ם בד"א כו' בפ"ב מזכייה כ"כ ור"ל בד"א שאין לשני אלא מה ששייר ראשון שמכר הראשון כו': ואיני מבין מה חילוק יש כו' והמ"מ מפרש הטעם משום דודאי דעת הנותן היה מתחלה שלא יתן הראשון ליורשיו דא"כ לא עשה כלום בנתינתו לשני שהרי ידוע שכל מה שיש לאדם נותן לבניו אבל כשאינו רשאי ליתן לבניו או ליורשיו אע"פ שיכול ליתנם לשאר בני אדם אין אדם חוטא ולא לו עכ"ל ועבד"ר: