פרישה, חושן משפט רנ:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 250:1
Open in the reader →1בד"א שמתנה צריכה קנין אריש הלכות מתנה קאי שכתב בריש סימן רמ"א דמתנה צריכה א' מדרכי ההקנאות: אבל במתנת שכיב מרע כו' בפ' מי שמת יש בו פלוגתא וקי"ל כרבנן וכן הוא בהדיא בספ"ק דגיטין: שדברי ש"מ כו' פי' כשהוא בכולה או שמדבר שבדין מתנת שכ"מ הוא נותן או שמצווה מחמת מיתה אפילו במקצת. וכמו שיתבאר בסעיפים הבאים: ככתובין וכמסורין דמי עמ"ש פירושו בסימן רמ"ח סי"ו בפרישה ומפרש בגמרא (דף קמ"ז) טעמא שמא תטרף דעתו ופרש"י שמא תטרף דעתו בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו ע"כ בין אם כתב או אמר פי' בין אם נתן לו מתנה ע"י כתיבה שלא אמר כלום אלא כתב בכתב ידו כל נכסי לפלוני (וכמ"ש בסימן רמ"ה סי"ד) או אם נתן לו המתנה באמירה שאמר בפני עדים נכסי לפלוני. אבל אין לפרש בין אם כתב דר"ל שאמר לעדים שיכתבו דא"כ לא מהני בלא יפוי כח כמ"ש רבינו לקמן בסימן זה (סעיף ל"ד) ורבינו כתב דומיא דאמר קאמר דמשמע אפילו בלא יפוי כח וכעין זה כתבתי לקמן סמ"ג בשם נ"י ע"ש ודו"ק: קונה לכשימות למפרע נראה דרבינו מילתא בטעמא קאמר כיון שלא היה במתנה זו שום קנין אלא שחז"ל תקנו שיהיו דבריו ככתובין ומסורין אם ימות והיינו למפרע אחר מיתה אגלאי מילתא שהיו דבריו כתקנת חז"ל משעת צואתו כמסורין דמי אבל באמת אין הקנין חל עד לאחר מיתה דהא אין דעת שכ"מ ליתנו אלא אם ימות ושכל זמן שהוא חי יהיו שלו ומה"ט יכול לחזור מצוואתו שנתנו לזה וליתנו לאחר וכמש"ר לקמן. ומה"ט נמי אמרו דאם הנותן נתנו לפלוני ושאחריו יהיה לפלוני והראשון נתנו במתנת שכ"מ לאחר שקנאו פלוני השני וכמ"ש רבינו בריש סימן רמ"ח ומטעם שכתבתי שם. גם מה"ט מוציאין למזון האשה והבנות ממתנות שכ"מ וכמ"ש בריש סימן רנ"ב ומטעם שכתבתי שם מיהו לקצת עניינים יש נ"מ במה שקונה למפרע והוא כמ"ש רבינו בסימן קכ"ה סעיף י"ב בהמקבלה ע"י שלית וכתב שם דקונה למפרע ועוד לענין שתק מתחילה ואח"כ צווח וכמש"ר בסימן רמ"ה סי"ד ע"ש: ובזה נסתלק תמיהת ב"י שתמה אמש"ר שקונה למפרע מהא דאמרו מתנת שכ"מ אינו קונה כ"א לאחר מיתה כו' ע"ש ולק"מ כמ"ש ודו"ק: אפילו בלא קנין אע"ג דמתנת ש"מ בקנין ל"מ מ"מ שייך לומר לשון אפילו דמה שהקנין ל"מ בשכ"מ היינו לאחר שתקנו חז"ל דמתנת שכ"מ א"צ קנין דאז הנותן בקנין דעתו ליתן ליה במתנת בריא דאל"כ קנין דעביד ל"ל משא"כ אילו היה תיקון חכמים דמתנת שכ"מ לא תועיל בלא קנין לא הוה הקנין מגרע וכן מוכח לשון רבינו להדיא לקמן (סעיף ל"ח) שכתב ז"ל מתנת שכ"מ בכולה לא בעי קנין כדפרישית ואם היה בה קנין כו' גרע ולא קנה וק"ל: