פרישה, חושן משפט רנ:לח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 250:38
Open in the reader →1ובריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני כו' ז"ל הגמרא פ' י"נ (סוף דף קל"ה) מתיב ר' אבא בר ממל בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין הא שכ"מ כותבין ונותנין הוא מותיב והוא מפרק לה במיפה את כחו ומפרש שם דיפוי הכח הוא שאמר ואף כתבו וחתמו והבו ליה אפ"ה לא קני ולא אמרינן כיון דאי אמר תנו לחוד היו נותנין משום מצוה לקיים דברי המת לר"י אלא משום דאמר ג"כ כתבו דגילה דעתו שמקנה לו ע"י השטר גרע לו א"כ כשיפה כחו ליהוי דינא כשכ"מ שיפה כחו קמ"ל דלא וה"ט דבריא בשעת דיבורו לא ידע שמת ובודאי כוונתו היה שיקנה דוקא ע"י שטר ואין שטר לאחר מיתה וכ"כ ר"ש שם (דף קל"ה ע"ש) ונלמד מיניה דלר"י דס"ל דמצוה לקדה"מ אפילו בלא השליש המנה אם כתבו ונתנו השטר ליד המקבל בחיי הנותן אע"ג דלא נתנו לו המנה בחיי נותן נותנין לו לאחר מותו משום דמצוה לקדה"מ וכאילו אמר תנו לחוד כיון דכבר מסרו לו השטר בחייו וזהו דלא כהרמב"ם דס"ל דאין בזה משום מצוה לקדה"מ. ולפ"ז ק"ק למה קיצר רבינו ולא כתב כל' הגמרא הנ"ל בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין ללמדנו הא אם כתבו ומסרו בחייו נותנין לו המתנה לאחר מותו ואפשר שזה היה פשוט בעיני רבינו דאחרי שכבר מסרו השטר מחיים הו"ל כאומר תנו לכל מר כדאית ליה וק"ל ועד"ר: משום מצוה לקיים כו' ולדידיה צ"ל דה"ה מתנת שכ"מ במקצת כשאמר בלשון תנו קנה המקבל כשמת הנותן משום מצוה לקיים דברי המת והא דאמרינן מתנת שכ"מ במקצת ל"ק בלא קנין היינו אם אמר לשליח תן מנה לפלוני שאני נותן לו ומת המקבל בחיי נותן ואח"כ מת הנותן דמשום מצוה לקיים דברי המת ל"ק ומשום מתנת שכ"מ אם היה בכולו או שציוה מחמת מיתה קנה כמ"ש רבינו (בס"ס קכ"ה) וכ"כ התוס' והרא"ש בהדיא אהאי קושיא גופא בס"פ מציאת האשה והר"ן בספ"ק דגיטין ע"ש גם יש חילוק בינייהו אי ציוה ראובן ליתן שדה לשמעון וקדמו היורשים ומכרוהו דמשום מצוה לקד"מ אין מוציאין ומשום מתנת שכ"מ מוציאין וכ"כ הגמ"ר הביאו בד"מ סימן רנ"ב ס"ב ע"ש ועוד י"ל דיש נ"מ אם אמר אני מניח לפלוני דמהני בשכ"מ דוקא ולא בבריא וכמש"ר בשם הרא"ש (בסימן רנ"ג ס"ה) ובכה"ג אם היה במקצת ל"ק דכל מקצת הוה מתנת בריא ומ"ש ולא קנה בכתיבה כה"ג ר"ל לאפוקי אם כתב לו שטר דרך הודאה שח"ל דודאי צריך ליתן לו: