פרישה, חושן משפט רנ:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 250:4
Open in the reader →1ואם הקדיש נכסיו כו' מבעיא כו' שם (דף קמ"ח ע"ב) ורבינו תפס לישנא אחרינא דאיתא התם בגמרא לעיקר וכ"כ הרא"ש. והאבעיא היא מי אמרינן כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני א"ד כל לגבי הקדש ולגבי צדקה דהיינו עניים גמר ומקני וכן בהפקר איכא למימר כיון דלעניים כעשירי' הפקיר גמר ומקני: וכתבו הרמב"ם והרמ"ה כיון כו' כצ"ל וע"ל בסי' רנ"ב שכתב רבינו כן בשמם: והחילוק שחילק פי' והחלוקה שחילק לעניים: ואין מבטלין מעשיו אלא היכא דבריר לן האומדנא כו' כתב ב"י ז"ל דבריו תמוהין בעיני דהכא ודאי איכא אומדנא ברורה דלא עביד איניש דיהיב כל נכסיו לאחריני והוא יחזור על הפתחים אלא משום דלדבר מצוה נינהו מספקן לן דילמא גמר ומקני הילכך מספיקא (נראה דר"ל כיון שיש פנים לכאן ולכאן אוקי' חד כנגד חד והו"ל כאילו לא נתן כלל) ואין מוציאין מידו עכ"ל ותמיהתו תמוה בעיני דהרא"ש ורבינו לטעמייהו דס"ל אמירה לגבי עניים כמסירה דמי וכמש"ר לעיל סימן קכ"ה ס"ו ובסימן רמ"ג סעיף ב' ושם כתבתי טעמו נמצא זה שהקדיש וחילק לעניים באמירתו כמסרו תכף באותה שעה לידן דמיא וקנו קנין גמור ולכל הפחות אין זה בכלל דאין מוציאין ממון דאדרבה ההקדש נקרא קצת מוחזק אלא שהדין נותן שאף במוסר ליד המקבל כשעומד יכול לחזור כמ"ש בס"ס קכ"ה (ועמ"ש בסמוך בסכ"ב) שאני התם דאומדנא דמוכח הוא דלא נתן לו אלא אם ימות אבל בהקדיש ומחלק לעניים אין כאן אומד ברור וכנ"ל אין מוציאין מידו מספק והכי דייק ג"כ לישנא דרבינו דכתב בשם הרא"ש ז"ל שהרי אנו באין לבטל מעשיו ואין מבטלין מעשיו ולא כתב לבטל דיבורו ש"מ שמחשב לדיבורו ואמירתו כאילו מסרן תכף לידן ובא אח"כ לחזור אבל אין לתרץ ולומר דאין זה נקרא מוציא מידו כיון דדברי כל שכ"מ חשובין ככתובין וכמסורין דהא לא אמרינן כן אלא דוקא אם ימות דאז אמרינן דהו"ל למפרע כמסורין ומשום כדי שלא תטרף דעתו וכנ"ל משא"כ בהקדש ונדר דחשובין כמסורין מיד ועיין באשיר"י שם (דף רי"ב ע"ג) דהביא ראייה לזה מדין שכתב רבינו בסמוך סעיף י"ו) דשכ"מ שעומד אינו חוזר אא"כ ידוע בברור שאין לו עוד נכסים ממקום אחר כו' והיינו דוקא כשנתן בקנין דאז ג"כ הקנין חשוב כמעשה ואין מבטלין מעשה הקנין מכח האומדנא כיון שיש לומר שיש לו עוד נכסים במקום אחר וכמ"ש שם בפרישה ע"ש ומ"ו ר"ם לא דימו זה לזה וצ"ע למה ועיין בסמ"ע ודו"ק: