פרישה, חושן משפט רנג:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 253:5
Open in the reader →1אני מניח לפ' כו' ז"ל הרא"ש בתשובה שם (כלל פ"ג) ששאלת אם כתב בצוואה אני מניח לפ' כך וכך אי מהני משום דבבריא לא מהני האי לשון ואמרינן כל דליתא בבריא ליתא בשכ"מ תשובה יראה לי דמהני דעיקר לשון צוואת שכ"מ הוא בלשון זה לפום ריהטא דעלמא לפי שהוא נפטר מן העולם ומניח נכסיו אחריו הוא מצווה ואומר לפ' אני מניח זה ולפ' זה אבל בבריא לא שייך האי לשון ול"ד להאי דאמרינן ידור פ' בבית זה כו' דלא אמר כלום (והביאו רבי' לקמן סעיף ל"ו ל"ז) ומפרש טעמא דכיון דליתא בבריא ליתא נמי בשכ"מ דהתם אין טעם לחלק ביניהם שבשניהם הוה טעות שטעו בזה דסבורים היו דדירת בית הוה דבר שנתפס בקנין ואין קנין תופס בדירת אויר ולא בפירות עד שיקנה לו גוף הבית לדירה וגוף הדקל לפירותיו הילכך כיון דליתא בבריא ליתא בשכ"מ בדיבור אבל בדבר שיש חילוק בין בריא לשכ"מ בלשון ובבריא היה מועיל בו קנין בדבר הניתן בלשון השייך בבריא מועיל בו נמי דיבור בלשון המועיל בשכ"מ ובשכ"מ אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק כולן לשון מתנה וכשאומר השכ"מ מניח אני לפ' כאילו אמר יטול כי הנטילה חילוף ההנחה עכ"ל (ועיין בריש סימן רי"ב וכאן בדרישה):