פרישה, חושן משפט רס:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 260:1
Open in the reader →1המוצא בגל או בכותל ישן כו' לשון המשנה וגמרא פ' א"מ כתבתי בדרישה ע"ש: ומש"ר ולא היה מימות העולם כו' סרסהו ופרשהו וכאילו כתב ולא היה בחזקת זה שדר בו ובחזקת אבותיו מעולם כלומר נהי שהוא ואבותיו היו מוחזקין בבית זה מ"מ אינו ידוע שהיה שלהם מעולמים ושהם בנאוהו דאפשר שכותל זו היא מימות אמוריים אבל אם היו זוכרין שבנאוהו ישראלים אחרים הוה דינו שיהא מונח עד שיבוא אליהו מפני שיש להסתפק של מי הוא ולא היה יאוש כיון שבא שם דרך מטמון וגם אין לומר שהוא בחזקת האחרון כמו במשכיר ביתו דבסמוך דכל שנמצא דרך מטמון אנו אומרים שמת בעל המטמון ולא לקחו משם: הרי הוא שלו פי' אפילו אית בהו סימן ומטעם שנתבאר דשל אמוריים היה והמע"ה וא"ת ליקני לו חצירו של זה שדר שם תירץ במרדכי בשם ר' ברוך ממגנצא ור' אביגדור כהן ז"ל דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא הפקר גמור אבל לא גבי אבידה אפילו היכא דאיכא יאוש כיון דאילו היה ידע ליה לא הוה מפקירו ע"כ וטעם זה כולל ומספיק לכל הדינים ועמש"ר בשם תשובת הרא"ש בסמוך (בסוף סעיף ג') ואין ראיה משם לסברא שכתבתי בשם המרדכי שהרי לא כתב שם שחצר אינו קונה כ"א דבר הפקר אלא האמת כתב שם דאין זה הפקר וכמ"ש סיום לשונו דהרא"ש שם בדרישה ע"ש: ומ"ש והוא שהעלה חלודה ר"ל ואז בכל ענין שנמצא אפילו בצד פנים הוא של מוצאו לאפוקי אם לא העלה חלודה אז בכל ענין לא יגע בו וכדמסיק בשם הרמב"ם באם לא ימצא מטה מטה מיהו מ"ש הרמב"ם דאם לא נמצא מטה מטה לא יגע כו' ור"ל אפילו אם העלה חלודה נראה דטעמו הוא דכיון דכותל ישן הוא ואין שימוש בני אדם שם דומיא דגל איכא למימר אדם מעלמא הטמינו שם בכיון דומה למוצא כלים באשפה שכתב בס"ס זה דלא יגע בהן דאמרינן שמדעת הטמינם שם כשאינה עשויה ליפנות והאי ג"כ אינו עשוי ליפנות שהרי כבר עמד כ"כ ימים רבים ולא פינהו וה"ט נמי דכתב בזה לא יגע בו דומיא דהתם ומשה"נ לא חילקו הרמב"ם ורבי' בזה בין נמצא לצד פנים או חוץ כמו שחילקו בסמוך בדין נמצא בכותל חדש דשם כיון דדרך בני אדם למשמש בחורי הכותל ליכא למימר דאינש דעלמא עשה מטמון שם בכיון ולהניחם שם כ"כ זמן ארוך עד שעלה בה חלודה דהיה ירא שמא יקחנו אחרים משם וליכא לספוקי שם אלא אי בעל הבית הניחו שם או אינש בעלמא הניחו שם לשעה ושכחו שם ונתייאש מש"ה חולקין המוצא והב"ה וגם נראה דבכותל חדש אף אם נמצא מטה מטה חולקין ודוק: וכתב הרמב"ם והוא שימצאנו כו' בפי"ו דהלכו' גזלה כ"כ ועבד"ר: מטה מטה כדרך כו' פי' שאין דרך בני אדם להניח דבר בתחתית כ"כ וא"כ זה שנמצא מטה מטה ע"כ מטמון ישן הוא ומחמת ישנה שקעה בקרקע עד שנעשית תחתית כ"כ א"נ מחמת שהגביה קרקע הרחוב נעשה כ"כ תחתון וק"ל: אם נסתפק לו בדבר כו' כצ"ל: שמא הונח שם וספק הינוח אסור ליטול כמ"ש לקמן (סעיף י') ועבד"ר: והוא שהעלה חלודה שודאי כו' שמדלא בא הבעל שהניח שם לבקשו זה ימים רבים ודאי שכח אנה הניחו ונתייאש ואע"ג דאית ביה סימן דומיא דסכין וכיס אפ"ה כיון דרוב העיר עכו"ם מייאשין ולכן ג"כ א"צ אפי' הכרזה שהרי נתייאשו קודם שבאו ליד המוצאו: כתב הרמב"ם כו' אבל אם הוא מודה כו' שם פי"ו דגזילה כ"כ וכתב שם המ"מ טעם נכון יש בדבר שהרי מה שאמרו הוא של בע"ה לא מתורת קניית חצר אמרו כן אלא מטעם דאיהו אצנעיהו וכיון דהוא מודה שהוא אינו שלו הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל: