פרישה, חושן משפט רסב:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 262:3
Open in the reader →1בד"א שידוע שהן שותפין בו כו' פי' שידוע שכולן עדיין שותפין בו ולא מחל שום א' מהן חלקו ונקט שנפל משלשה במקום שכתוב תחילה של שותפין הרבה והיא היא אבל אין לחייבו מחששא שמא לא היו שותפין בו של א' מהן הוא דכ"ש שהוא שלו שהאובדו מייאש וכמ"ש בסמוך: אפילו בא לידו קודם כו' שמ"מ בהיתר בא לידו ולא בידיעתו תליא מילתא: ואם אינן שותפין הן מתייאשין אע"פ דליתא הלכתא כרשב"א ברוב ישראל כדלעיל (סימן רנ"ט) היינו במי שאבד חפצו שלא במעמד בני אדם ולא ידע מי עבר שם דסבר בעל אבידה ההוא דמשכח לא ידע ממי נפלה ולכשיגיע הרגל יכריז ואתן סימן ואטול אבל בני אדם שעומדים יחד ונפל מא' מהן חפץ ודאי מייאש מטעם שכתבנו לעיל (סימן ר"ס סעיף ד') דמימר אמר ודאי חבירי ההולכים עמי מצאו והנה כבר אמרתי לפניהם ולא הדרו לי ולדינא לא אוכל לתבעה דכל א' ישמיט עצמו לומר אני לא שקלתי (וכ"כ רש"י) בהדיא האי חילוק (דף כ"ו סוף ע"א) משא"כ לעיל כשמחל א' חלקו אין (אלא) [אלו] השנים מתייאשין שאינם חושדין לו דגנבו מהם כיון שהיו שותפין אלא שמחל חלקו אלא סוברים הם לצערינהו בעלמא קמכוין ובשעה או שתים יחזיר להם וכמש"ר בסמוך אחר זה ועבד"ר: ומ"ש ואם אינן שותפים הן מתייאשים האי מתייאשים לשון רבים ל"ד דהא דוקא כשהוא של א' מהן הוא בר הכרזה לחזרה בהאי דאינו אלא ש"פ ולא כשהוא של שנים אלא ר"ל מתייאשין בו א' מהן למי שהוא וק"ל: