פרישה, חושן משפט רסב:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 262:6
Open in the reader →1ואצ"ל אם הדברים מוכיחים כו' מימרא דר"נ שם: היום או למחר אתפוס כו' כתב הרא"ש (דף קל"ג ע"ג) כי אף אם זה רוצה לישבע היסת שאינו בידו אפ"ה אין זה מחויב להחזיר מאחר שגם לו ברור שזה לקחה מהני תפיסתו וע"ל סימן פ"ז ומכאן יש ללמוד להא דכתב המרדכי פרק שבועת הדיינין כשהיה ראובן בבית שמעון ומצא שמעון תיבתו פרוצה ונוטל מתוכה והוא חושד לראובן דיכול להשביעו היסת כו' וכתבו מ"ו ר"ם בהג"ה בסימן ע"ה סי"ז דה"ה באם תפס משל ראובן בלא עדים אין מוציאין מידו כשלא היה כאן זולתו וגדולה מזו כתב רבינו בס"ס צ' בשם הרמ"ה דמוציא אפילו בדיינין בכיוצא בזה שלן ראובן בבית שמעון ויש עדים שהיו בביתו כלים ומיד כשיצא ראובן נאבדו ע"ש ובש"ע שם ס"ו כתבנו להלכה: אפ"ה חייב להחזיר דאיכא למימר כו' פי' אפ"ה אינו רשאי להחזיקו לעצמו עכ"פ דשמא היו שותפין אלא צריך להכריז ביניהן ואם יוודע שלא היו שותפין אז הוא שלו אפי' הוא שוה הרבה דודאי נתייאש האובדו מיד וכמש"ר לעיל בסמוך ואין אחד מהן חושד לחבירו אלא אומר חבירי מצאה ולצערני הוא שותק ואחר שבעה יחזיר לי רש"י: שאם ראה ממי נפל יחזירנו לו כו' עד יהא מונח כו' ק' כיון דהן ג' ואיכא למימר ודאי נתייאש כו' א"כ יחזירנו לשלשתן יחד דממ"נ אם שותפין הן בו הרי החזירו לבעליהן ואם אינן שותפין בו אזי אותו שאבדו כבר נתייאש ממנו ומן הדין לא היה צריך להחזירו לידו ומאי מפסיד כשמחזיר לשלשתן יחד וע"ק דהלשון דחוק דמתחיל וכתב ז"ל וצריך להחזיר אפילו אין בו סימן וכתב עליו שאם ראה כו' עד יהא בידו כו' הרי דאינו מחזירו להן בכל ענין לכן נראה לגרוס ואם ראה ממי נפל בוי"ו ולא שאם בשין וענין בפני עצמו הוא דלעיל איירי בראה שנפל מג' ולאחר זמן מה הגביהו דבו שייך לומר דכבר נתייאש ועליו כתב דצריך להחזיר ור"ל דמחזיר לשלשתן יחד מכח הממ"נ כמ"ש ואח"כ דאם ראה ממי נפל כו' ר"ל שמיד כשראה שנפל הגביהו קודם שנתייאש אז הוה דינו דצריך להחזירו לאותו שנפל שמא אינן שותפין ובא לידו קודם שנתייאש ומה"ט אם לא ראה ממי נפל ואין בו סימן צריך להיות מונח בידו וק"ל: כדפרישית לעיל פי' דשמא א' מחל לשנים ולאפוקי פרוטה א' וק"ל: