פרישה, חושן משפט רסה:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 265:2
Open in the reader →1ולא יטול כל שכר כו' הטעם משום דבלי ספק ניחא ליה לאדם בריוח חצי דינר ע"י מעט הטרחא מבדינר ע"י כובד וטורח וסתם מלאכת אדם כבידה מהשבת אבידה להכי אמדינן ליה לזה המשיב אבידה כסתם אדם שיש לו מלאכה כבידה שמניח משכרו כדי לעסוק במלאכה קלה ודברי רבינו אלו הם מהמשנה דס"פ א"מ וע"פ פירש"י ועבד"ר: אע"פ שמגיע לו כו' פי' והתורה חייבתו להשיב בחנם ולא היה לנו ליתן לו אלא כפי אומד מה שאדם רוצה ליטול להתבטל ממלאכתו לגמרי וכלשון רבינו כן הוא לשון הרא"ש הבאתי לשונו בדרישה (ריש סי' רס"ד ע"ש) ואף שכתב שם בלשון אחר היא להמעיין בו ודוק: כיון שלא חייבתו כו'. כלומר כיון שפטרתו התורה אין מצות השבה חל עליו לכן נוטל שכר גם על השבה: אפילו עד כדי דמי האבידה והטעם דאכתי טובה היא לבעלים דרוצה אדם בקב שלו כו' וכדאמרינן נמי בעלמא (כתבו רבינו לקמן בסי' ש"ג) משום כושרא דחיותא וק"ל ואם הוא בטל כו' חזר רבינו וכתבו כדי לכתוב עליו הלפיכך אם שכר כו' וכיוצא בלשון זה כתב רבינו לקמן (ריש סימן רע"ב): ומ"ש יותר משכר הבטלה כלומר יותר משכר מלאכתו ולפי דאיירי השתא באדם שאינו רוצה במנוחה אלא ניחא ליה בריוח מלאכתו אף שהוא בטורח (וכמ"ש בסמוך אבל אינו חייב להניח את מלאכתו) ואדם כזה כל שכר מלאכתו נקרא שכר הבטלה. אלא אם הבעלים שם כו' יתנה ויאמר עבד"ר: ואתן לך כל שכרך כלומר כל שכר מלאכתך: חייב להשיב אף אם לא ירצה נראה דאפילו הרי"ף דפסק דאינו מחוייב לשפוך יינו או להניח חמורו לשטוף אף אם ירצה הלה לשלם לו כל הפסדו וכמ"ש רבינו בשמו לקמן (בס"ס רע"ד) שאני התם דיכול לומר ניחא לי בשלי אבל במלאכה שעושה כדי להרויח מודה הרי"ו. ועמ"ש עוד שם: אפילו אם פסקו לו יותר מן הראוי פי' כראוי לפי שכר פועל בטל הנ"ל ועבד"ר: והא דאמרינן שלוקח כפועל כשיעשה מעצמו דוקא כשאין הבעלים כצ"ל כו' וה"פ והא דשיימינן ליה לזה המשיב כפועל הבטל ממלאכתו הכבדה ועושה מלאכה קלה כשהשיב מעצמו דווקא כשלא היו בעלים שם שתקנו חכמים כן כדי שישיב וכמ"ש לעיל: אלא כפועל בטל לגמרי כלומר שמין אותו כמה היה נוטל והיה יושב בטל לגמרי ולא היה עוסק אפי' בטרחת ההשבה והטעם שכיון שהיו הבעלים שם ולא הוצרכו חכמים לתקן לו שכר דהו"ל להתנות וכיון שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה וכזה מיהא משלם לו אף ע"פ שלא התנה מפני שאומדן דעת כן הוא שבכך ניחא ליה לבעל האבידה כדי שיתנו לב להשיב וכ"כ הרא"ש ועבד"ר שם נתבאר שאם השכר לישב בטל לגמרי עולה ליותר ממי שהוא בטל לגמרי כמה היה נוטל להשיב אין נותנין לו אלא שכר השבה וראיה מהניח להציל חמור שלו והציל של חבירו הנזכר בסי' שלפני זה דאין לו אלא שכרו כאדם בטל שהצילו עבד"ר ודוק: