פרישה, חושן משפט רעב:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 272:1
Open in the reader →1מי שפגע בחבירו כו' דינים הללו מפ' א"מ מדף ל"ב והלאה ע"ש: ומש"ר מי שפגע בחבירו בגמרא ורי"ף והרא"ש לא הזכיר שפגע בחבירו אבל הרמב"ם כתב ג"כ כלשון הזה ולישנא דקרא עזוב תעזוב עמו נקטו דמשמע שהבעל עמו וזהו שסיים רבינו וכתב חייב לסייעו לפרקה וק"ל ובסמוך יתבאר בדברי רבינו דהאי פגיעה אפילו ברחוק רס"ו אמה מיירי: חייב מן התורה כו' דכתיב כי תראה חמור שונאך רובץ וגו' דרביצה משמע שצריך לפרוק: וכן אם צריך להטעינה דכתיב לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים וגו' וילפינן שם (דף ל"ב) מדכתיב נופלים דמיירי דרמו אינהו וטעונייהו באורחא וצריך להטעינו. אלא שבטעינה כו' כך ס"ל לרבנן שם והלכה כוותייהו וטעמייהו שם דאי ס"ד תרווייהו בחנם ליכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער ב"ח וליכא חסרון כיס אם לא יטעון חייב פריקה דאית בה צער ב"ח וחסרון כיס (פרש"י שהבהמה נשברת ומתקלקלת תחת משאה) לא כ"ש אלא להכי כתב לך רחמנא פריקה לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר ופירש"י הילכך אי לא כתב לך רחמנא פריקה ואתיא ק"ו מטעינה הו"א דיו מה טעינה בשכר כו': לפיכך כו' אמ"ש לעיל קאי וה"ק כיון שאמרנו שחייב לטעון מן התורה אלא שהותר לו ליקח שכרו לפיכך אם צריך להתנות ביותר כו' אין לו אלא שכרו הראוי לו אפילו היכא דליכא למימר משטה אני בך דכיון שנותנין לו שכרו הראוי לו חיילא עליו מצות טעינה ותנאו שהתנה הוה כמתנה על מה שכתוב בתורה: ומ"ש שכרו הראוי לו ר"ל כשהוא בטל נותן לו מה שראוי ליתן לפועל בטל על טירחת טעינה זו ואם מתבטל ממלאכתו הוא דינו דין השבת אבידה וכדמסיק רבינו והיינו סתם בעל מלאכה ניחא ליה בעבודה קלה וליטול פחות מלעסוק במלאכה כבידה גם לזה יתן כפועל בטל ממלאכתו הכבידה ולעסוק בהטעינה אם היא קלה ממלאכתו ואם לא ניחא ליה בקלות המלאכה כ"א בשכר מרובה צריך להתנות עם הבעלים או לפני ב"ד ואם אין שם בעלים או ב"ד להתנות עמהן אינו מחוייב לפסוק ממלאכתו ולעסוק בהטעינה כי שמא לא ירצו הבעלים לשלם לו כ"א כמו לפועל בטל וכמש"ר כל זה (בסימן רס"ה) והטעם כתבתי (בסימן רס"ד) דכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם: