פרישה, חושן משפט רפב:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 282:3
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש כו' כלל ס"ד דין א': שלא אמרו נכסי לך כו' בלה"נ לא שייך כאן דינא דאחריך לפ' כיון דראוי לירשו אין לה הפסק דא"ל דכאן איירי שנותן לבנו הגדול במתנה דהוי הפסק לדעת רשב"ם וכמש"ל בסימן רמ"ח באריכות דהא להנחיל נכסיו קאמר שוב ראיתי בתשובת הרא"ש שהשיב לו בתשובתו בהדיא כן ז"ל ועוד דקיי"ל נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי לירשו אין לשני כלום במקום ראשון עכ"ל ומיהו י"ל דשאני הכא דבאחריך לא נתן לנכרי כי אם ליוצאי חלציו דבנו הגדול דאפשר היה יכול ליתן ומש"ה אפשר שהשמיטו רבינו בסמוך בתשובה או משום דקיצר כאן וסמך אמ"ש בסימן רמ"ח ועד"ר בסמוך: שיקדיש נכסיו ע"מ כו' פי' לעולם לא יהא לשום אדם כח לפדותן פחות מכדי פדיון הקדש כדינו חוץ מבנו הגדול וכן בן בנו הגדול שיהא כח לפדותן בדינר לשנה וא"ל הלא בלא סלע יכול לומר אם לא תורישנו אתה לבנך הגדול ובנך הגדול לבנו הגדול יהיו הנכסים הקדש די"ל דודאי אינו רוצה שיהיו הנכסים הקדש אלא עיקר כוונתו שלא יירשו אחרים לכן הוצרך לומר שיהא הקדש מעכשיו בתנאי לפדותן בנו הגדול כשירצה וק"ל וע"ד שכתב לקמן בתשובה דאם לא יזכה לבנו הגדול תחזור לאחיו הקטן כו' והיותר נראה דכל שלא הקדישו עתה אלא ששייר לנפשו וליוצאי חלציו כח לפדותן בסלע תו לא חל ההקדש וכ"ש עם התנאי לאחר מותו ולכמה דורות: מקדיש ומשייר כו' ר"ל שיור זה ששייר לנפשו בהקדש להנחיל בנו לבן בנו הגדול לא עדיף מאילו היה כולי שלו דלא היה יכול להנחיל לבן בנו כיון שאינו בעולם: כדתנן הכותב כו' אין ראיה מזה דהא י"ל דדוקא בכותב נכסיו לאחרים הוא דאין ר"ח נוחה הימנו משא"כ כשנתן לבנו הגדול אף שהניח שאר בניו אלא ראייתו הוא ממאי דמסיק שם אפילו מברא בישא לברא טבא וכן הוא בתשובה ומש"ה נראה להגיה כאן תיבת כו' דצ"ל אין ר"ח נוחה הימנו כו': דקיי"ל כר"ש שאין לשני כו' ואם מכר הראשון מכור פי' וא"כ בנו הגדול נמי אף על פי שאין בידו למכור כיון שהקדישו אביו על תנאי מ"מ יש בידו להקדיש גם אותו שיור בעוד השדה בידו ומסיק ועוד דבלה"נ אין יכול לוכות לבן בנו כיון שאינם בעולם ואין לבנו ובן בנו לפדותם בסלע ועד"ר: כי אין תנאי מועיל כו' שם בתשובה מייתי ראיה מהא דפ' המוכר את הבית בבן לוי שמכר לישראל וא"ל ע"מ שמעשר שלו כו' הבאתי לשונו בסימן ר"ט ע"ש: אלא בענין כו' פי' לדינא אבל אין לעשות כן כמ"ש לפני זה א"נ ר"ל שיתן לבנו הגדול קודם שנולדו לו בנים אחרים דאין כאן העברת נחלה וק"ל: ותחזור לאחיו כו' פי' מעכשיו תחזור לקטן ולא הוצרך לפרש זה דכל ע"מ כאומר מעכשיו דמי והכלל שיעקב זה שנתן ממונו ורוצה שילך מבן גדול לבן גדול עד עולם מעמיד ומברר בחייו ב' או ג' אנשים כגון בניו האחרים או אחיו שהם אתו בחיים שיעמדו על המשמר שיקיים ראובן התנאי שיתן ממין זה לבנו חנוך בתנאי שיהיה בטוח שגם בנו יתננו לבנו הגדול ושיעשה הבטחה על זה ויעמיד ג"כ אנשים על המשמר ואם יעבור ראובן אז ולא יתן הממון בתנאי ובאופן זה לבנו הגדול הרי הממון נתון מעתה לאחד מאלו האנשים הקרובים שהם עתה בעולם העומדים על המשמר נמצא יעקב הנותן בטוח שיקויים תנאו שאף שיהיה דעת ראובן קרובה גם אל שאר בניו מ"מ ודאי צריך ליתנו לבנו הגדול כדי שלא תסוב לגמרי ממנו לכן צריך הוא וגם בנו חנוך לעשות חיזוק וקיום לתנאי זה שלא יתבטל דהיינו שיבררו גם המה יורשים אחרים שיהיו בזמניהם עמם בדורם שיעמדו על המשמר שיקויים התנאי שאם לא יעשה ראובן כן הרי באים יורשים אחרים שהועמדו על המשמר ונוטלין הממון וכן מטעם זה ואופן זה כל דור ודור מחוייב לקיים התנאי ולחזקו ולעשות קיום לו שיקוים בבירור גם אחר מותו: ומש"ר שתתבטל המתנה כו' ה"ה שאם אין לו אח יכול לברר ולהעמיד יורש אחר שיעמוד על המשמר עד"ז וכ"כ בתשובה: ומ"ש ותחזור לאחיו כו' שתסוב הנחלה כו' לא שתסוב ממילא אלא כן אמר לבנו הגדול אם לא תקיים התנאי הרי אני מנחילהו לאחיך האחר או אסוב הנחלה ממך לאחד מן הקרובים לי הראויים לירש אחריך ע"ד שמפורש לעיל בסימן רע"ו: