פרישה, חושן משפט רפה:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 285:4
Open in the reader →1בא השבוי אח"כ שמין כו' לשון הגמרא אינו כן אלא ז"ל דף ל"ט תנא וכולן שמין להן כאריס ומלשון זה יתכן פירש"י שכתב רבינו בשמו שמחשבין עמו בכל שנה כו' והיינו קודם שבא ורבינו שכתב בא השבוי ע"פ דעתו ודעת הרא"ש כ"כ: ומש"ר ופירש"י שמחשבין עמו כו' עד"ר: ור"י פי' שנוטל כל הפירות פי' אפילו לכשיבואו בעלים אין מחשבין לו אלא השבח וז"ל התוס' שם (בד"ה וכולן שמין כאריס כו' בשם ר"י) כל הפירות אוכל בחנם ואם זבל וחרש ובעלים באו קודם שקצר יטול כאריס שכר טרחו ועמלו עכ"ל היינו דפי' שבח היינו שהשביח הקרקע והכינו שיהא ראוי לזריעה ולצמוח ועדיין לא בא לכלל צמיחת הזרע והפירות: ומש"ר ולכאורה נראה שאין חילוק כו' עד"ר ושם מבואר ועכ"פ צריך שתדע דמש"ר ולכאורה נראה שאין חילוק ר"ל שקודם שהורידוהו להנכסים שמעו בו שמת דנקרא בברייתא היורד לנכסי שבויין (פי' שנשבה תחלה ואח"כ שמע שמת) בין לא שמעו בו שמת והורידוהו שם וז"ל דכיון דמטעם שלא סמכה דעתיה תקינו (רבינו) רבנן שנוטל כאריס כדי שלא יפסידוהו וממילא ידענא דכששמעו בו שמת דסמכה דעתיה וסבר שישאר כולו בידו בירושה דינו כמוציא הוצאות על נכסי אשתו הגדולה עכ"ל הרא"ש ולהכי כל מה שאכל קודם שבאו הרי זה זריז ונשכר: ומ"ש אין לו בשבח כלל ה"ה דפירות שלא אכל ג"כ אין לו אלא רבותא קאמר דאפילו השבח שהשביחו קודם שבאו הבעלים נמי אין לו כיון ששמעו בו שמת גם י"ל משום דבפירות אם קדים ואכל ה"ז זריז ונשכר ואכל לאו דוקא הוא אלא שכל שקדם ותלשן אין מוציאין אותן מידו ומסתמא שמיד ששמע שבא ממהר לתלשן משא"כ בשבח הקרקע דא"א לומר זה דקדם ותלשה ועד"ר מ"ש עוד בזה: