פרישה, חושן משפט רפז:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 287:3
Open in the reader →1ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו שם במשנה ובדרישה כתבתי והוכתתי דל"ד צריך שידבר כן עמהן אלא אפילו אמר בפני עדים שלא בפניהן הו"ל כאילו אמר כן בפניהן ושתקי ומחלי ע"ש: אפילו בחלק האחין פי' לאפוקי דעת הרמב"ן ור"ן דס"ל שבחלק האחין אינו נוטל אלא כאריס: אע"ג דבשאר שותף כו" כ"כ הרא"ש שם במשנה וה"ה דהו"מ להקשות זה אמ"ש דאם השביחו בגופן או משלהן דה"ה לעצמן דאע"ג דבשאר שותפין אין הדין כן דאף בכה"ג אינו נוטל אלא כדין היורד ברשות ולתרץ דשאני אחי דלא נחתי כדי להרויח וכיון דזה משביח בגופו או משלו נוטל כולו משום דהרא"ש כ"כ על מ"ש במשנה ואותו דין דהשביחו משלהן או בגופן אמרו בגמרא אחר המשנה ורבינו נמשך אחר לשון הרא"ש גם בלה"נ נ"ל דלק"מ משותפים דהם נשתתפו מתחלה אדעתא דהכי דהאי שותף יתעסק זמן מה ויטרח בגופו ואח"כ יעשה כן השני זמן בעדו משא"כ בגדולים וקטנים דהכא אבל כאן הקשה שפיר כיון דסתם אחין שותפין הן ומחלי אהדדי אפ"ה אמרינן יכולין לומר לעצמנו אנו עושין מ"ש משותף שאף שאמר אינני רוצה לעמוד עוד בשותפות ולעצמי אני עושה ועושה והשביח דאינו נוטל הכל וק"ל: צריך שיאמר אותו בפני ב"ד דדילמא ב"ד יעמידו א' לקטנים שישביח להן והוה זה כיורד שלא ברשות דידו על התחתונה רא"ש: ואם זה שהשביח ת"ח כו' שם דף קמ"ד בעובדא דרב ספרא ע"ש: והרמב"ם ז"ל כתב אפילו אמר לעצמי כו' וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה עד"ר טעם פלוגתתן ומינה נלמד דהרמב"ם פליג גם ארישא בהשביחו סתם וס"ל דבכל ענין הוא לאמצע: