פרישה, חושן משפט רצ:טו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 290:15
Open in the reader →1כתב הראב"ד כו' הנ"י פרק מי שמת הביאו גבי הניח בנים גדולים וקטנים כו': ונ"ל שגנאי כו' וב"י כתב דאין כאן בית מיחוש כיון שהודיע הדבר לב"ד וע"ל ס"ס רצ"ב סכ"א בשומר פקדון ואיתא שם בברייתא דכשמכרו בב"ד לא ימכרנו לעצמו והשמיטו רבינו שם והב"י תמה עליו שם וכאן (כמגיות) [תמה] בהיפך וגם קשה על הראב"ד ועל הב"י הבא לישבו ההיא ברייתא דשם מוכח דאפילו מכרו בב"ד לא ימכרנו לעצמו וי"ל דס"ל דדוקא במוכר פקדון שישאר בעין בידו אית ביה משום לזות שפתים דלא ידעו כל הרואים שהב"ד מכרוהו לו משא"כ במעות דיתמי דאין סימן במטבע ולא יכירם בידו ועוד דהכל יודעים דמעות רגילים ליתן לעסוק בהו וליתן ריוח מהעסק לבעל המעות משא"כ דמשתמש בכלי של חבירו דלא ידעו דברשות בית דין עושה ויסברו דמשתמש בשלהן בלא רשות מיהו אכתי קשה דהא בהדיא תנן פורטין מעות צדקה לאחרים ולא הגבאי לעצמו והביאו הטור לעיל ר"ס ע"ב ללמד מיניה דאם השכין פסל וקרדום דמשכירו לאחרים ולא לעצמו והרי פורטין מעות דבר שאינו בעין הוא וגם רגילים לפרוט ואפ"ה אסר לעצמו לכן צ"ל דהראב"ד והב"י ס"ל דדוקא הכא ביתומים מותר גם לו כיון דמודיע תחלה לב"ד שהן אביהן והו"ל כאילו התנה עמו מתחלה דגם במשכון מותר בהתנה עמו ושאני התם במשכון ולקמן בפקדון דאין שייך לומר הודיעו לב"ד דאין בית דין נזקקין לדברים כאלו ורבינו אינו מחלק וס"ל דבכולם שייך לזות שפתים וחשד וסמך לקמן בסימן רצ"א אמ"ש בסי' ע"ב וכאן בסימן ר"ץ וק"ל: