פרישה, חושן משפט רצא:יח

1כספים אין להם כו' שם דף מ"ב ונראה דר"ל כספים מעות שרובן הן של כסף וכ"ש אם הן של זהב וברמב"ם כתוב בהדיא ז"ל הכספים והדינרין אין להן שמירה כו' והדינרין היינו דינרי זהב כמ"ש בסימן מ"ב והטעם שהגנבים מוסרין נפשייהו עליהן טפי ולפ"ז הוה כספים דהיינו מטבע דוקא והשתא א"ש מש"ר בסמוך בסי"ט בשם הרמב"ם וכתב ז"ל הורו מקצת גאונים שה"ה לכל דבר פי' דמשמע דוקא מקצת גאונים כ"כ מפני שפירשו טעם בגמרא שאמר כספים אין להן שמירה אלא בקרקע מפני שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו ולפי זה כספים ל"ד הוא (לרוב) [ולרוב] גאונים יש להן טעם ראשון שכתבתי וכספים והדומה לו שהגנבים מוסרים נפשם עליו דוקא קאמר ולכל הטעמים כחושת וכיוצא בו א"צ לטמנו בקרקע ודלא כמשמעות לשון רש"י ונ"י שכתבתי בסימן רס"ז סי"ח ועמ"ש שם ישוב למשמעותן ליישבן ע"פ הדין ובמ"ש כאן: ויתן עליהם עפר בגובה טפח כ"כ גם הרמב"ם שם ועבד"ר: לא הטמינם כראוי כו' ונגנבו כו' חייב וא"ת למה לא כתב רבותא טפי דאפילו נאנסו בשריפה חייב וכמש"ר לפני זה סי"ו וי"ל דרבותא זו כבר אשמועינן שם בסי"ו דהיכא דפשע מתחלה דלא הניח במקום המשומר מגנבים דאפילו נאנסו בסוף דחייב וכאן לא בא אלא ללמדנו דזה פשיעה מיקרי וכולה חדא מילתא היא וה"ק כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ואם לא שמרו בקרקע או במקום הראוי אפילו נעלם בתיבתו דלענין שאר דברים קאמר שם דהו"ל זה שמירה מעולה אבל בכספים אם נגנבו או נאבדו משם חייב דמיקרי פשיעה וממילא נלמד דאפילו נאנסו בדליקה משם לבסוף חייב וכמ"ש לפני זה וק"ל: ואם הופקדו אצלו בערב שבת כו' שם בגמרא אמר רבא כו' [עיין ב"ח בסעיף זה לשון הגמרא] וז"ל הרא"ש בע"ש ב"ה פי' סמוך לערב ולא בין השמשות ממש דלא אטרחוהו רבנן לפי שהוא טרוד בכבוד שבת ואי שהה למ"ש שיעור למקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא המפקיד אין חייב עד אור הבוקר דאמר מיבעי ליה זוזי לאבדלתא עכ"ל ונראה דמ"ש הרא"ש בצורבא מרבנן עד אור הבוקר מה שלא נזכר בגמרא משום דקשיא ליה דאי אין המפקיד ת"ח אמאי חייב הנפקד כי שהה שיעור קבורה אחר עד שיבדיל אלא ודאי הא שאמרו ואי שהה למ"ש דמצי למקברינהו ר"ל שיעור שיקברנו אחר שיבדיל וקראו מ"ש דכל זמן שלא הבדיל הנפקד עדיין [שבת] שלו הוא וכי שהה אח"כ שיעור שמצי למקברינהו קאמר חייב וא"כ מה שאמרו ואי צורבא מרבנן הוא סבר דילמא זוזי בעי לאבדלתא ע"כ כל לילה של מ"ש קאמר (דאל"כ מה הפרש יש בין אם הוא צורבא מרבנן או לא) והטעם דאמרינן כיון שהוא ת"ח מדקדק ביותר ואינו מבדיל אלא על כוס של יין ודילמא לא מתרמי ליה עדיין יין לקנות וכשימצא לו לקנות יין יבוא ויקח זוזי מיניה משא"כ אחר דאע"פ שמבדיל מ"מ אינו מהדר על כוס של יין ואם אין לו יין מבדיל אשכר או שאר משקין הנמצאים לו אבל הרמב"ם ורבינו ס"ל כפשטא דלישנא דגמרא דמשמע דכי שהה במ"ש עד כדי שיעור דמצי למיקברונהו חייב ומש"ה כתבו וצריך לטמנם מיד ומאי דק' ליה להרא"ש כי נמי לא הוה צורבא מרבנן איך נחייב לנפקד למקברינהו קודם שיבדיל ס"ל לרמב"ם ורבינו כמ"ש המ"מ וז"ל פ"ט דשאלה והענין שהיה להם היין ביוקר ולא היו כולן מבדילין על היין ואפשר שהיו שומעים מאחרים ויוצאין וזה שהוא ת"ח רוצה לברך הוא בעצמו עכ"ל כנ"ל דעת הרמב"ם ובזה נסתלקה קצת תמיהת הב"י שתמה על רבינו גם מ"ש ב"י טעמא דהרא"ש דבעי עד שיאיר היום משום דכולה לילה סבר שמא נתעסק באיזה ענין והשתא קאתי כו' לא מסתבר שנחשד צורבא מרבנן בכך אלא טעמא כמ"ש לעיל דמהדר על כסא דחמרא וק"ל: זה השיעור כשהנפקד ת"ח כו' וק' איך מפרש מ"ש בגמרא בטעם הדבר סבר דילמא מיבעי ליה זוזי לאבדלתא וצ"ל שלא היה גורס כן בגמרא וגם בנוסחאות רמב"ם שבידינו ושהיה ביד המ"מ ליתא אלא ז"ל ואם ת"ח אינו חייב עד שישהה אחר שיבדיל כדי לקברן עכ"ל וכתב עליו המ"מ זה מורה שעל הנפקד הוא אומר שהוא ת"ח ואין זה עיקר הנוסחא אלא על המפקיד קאי מ"ש ואם הוא ת"ח וכן מוכיח בהלכות כו' ע"ש מיהו יש ליישב ל' הגמרא שלפנינו אף לפי הסברא דאנפקד קאמר אם הוא ת"ח כו' וע"ד שכתב הרמב"ם והביאו רבינו לעיל סימן כ"ח סי"ז וז"ל והרמב"ם כתב ואם הבעל דין ת"ח שפיר דמי (פי' להזכיר לעדים) כיון שהוא ת"ח יודע שלא יהא העד מעיד אם לא שזכרו מעצמו עכ"ל ש"מ שת"ח סובר שגם אחרים אף שאינן ת"ח מ"מ מחזיק אותן בחזקת יודעין דין ודת ועד"ז יש לפרש נמי כאן דס"ל דאם הנפקד ת"ח סובר כמו שהוא מדקדק לקנות יין להבדלה גם המפקיד ידקדק ויבוא ליקח מעות להבדלה כי אף שאין המפקיד ת"ח מ"מ כמה בעלי בתים המה שגם המה מדקדקים בכך משא"כ כשהנפקד אינו ת"ח דאינו נותן אל לבו שהמפקיד אף שהוא ת"ח יצטרך למעות לקנות יין והו"ל למקברינהו ולפ"ז נוסח שבידינו בדברי (הרא"ש) [הרמב"ם] דמשמע דאנפקד קאי היא העיקר דאזיל הרמב"ם לשיטתו דההוא דהזכרת העד הנ"ל ולא כמ"מ שכתב שהנוסחא ההיא אינה עיקר וכנ"ל וק"ל: