פרישה, חושן משפט שה:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 305:5
Open in the reader →1אלא אפילו מסרו לש"ש שלא מיעט בשמירתו ג"כ חייב אפילו באונסין דיכול למימר את מהימנית לי בשבועה ולא אחר. ואע"ג דדין זה פשוט במכ"ש מש"ח שמסר לש"ש דחייב (דלעיל סי' רצ"א) מ"מ סיפא איצטריכא ליה דאפי' ש"ש לפעמים פטור וגם בא לאשמעינן דאם מסרו לש"ח אפי' רגיל לא מהני וכמו שסיים. משא"כ בש"ח שמסר (לש"ח) [לש"ש] והא דלא אשמעינן דרבותא דאפילו מסרו לשואל דעילויי עליייה לשמירתו נמי חייב דאדרבה כשמסרו לשואל פשיטא דחייב אפיל מתה מחמת מלאכה שהרי שלח ידו בפקדון בשאלה זה (וכ"כ הב"י לקמן בסימן שמ"ב בשם ריטב"א דדוקא שוכר ושואל אינם חייבים (באונסים) כששואלים או שוכרים אותו לאחרים וע"ש) שהבעל מסרו לידו בתורת שמירה ולא להשתמש בו והוא מסרו ליד אדם המשתמש בו וכבר נתבאר לעיל ר"ס רצ"ב דהיכא ששלח יד בפקדון אפילו נאנס אח"כ ממנו חייב: כגון שהבעלים רגילין להפקיד כו' אע"פ שלא הזכיר רבינו תמיד אין להביא מזה ראייה לדברי ב"י שכתבתי לעיל שי' רצ"ה סכ"ה די"ל דרגיל היינו תמיד דהא ודאי פשוט שמלת תמיד הנזכר שם בסי' רצ"ה לא תמיד ממש הוא בני הפסק אלא ר"ל שרגיל להפקיד בידו אבל מ"מ בעינן שהפקיד בידו כמה פעמים וכמ"ש לעיל ע"ש: אבל אם מסרו לשומר חנם כו' כ"כ הרמב"ם בפ"א דשכירות ל' המ"מ הביאו הב"י ע"ש: ומיהו אם יש להשני ראיה וכב"י ה"ה שהראשון נאמן בשבועה (ומש"ר לעולם חיוב היינו לאפוקי רגיל ושבועת השני) ולעולם זה לבד נקרא פושע ולא לענין דהוה כתחילה בפשיעה וסופו באונס דהוא חייב כיון שהאונס לא הוה מחמת פשיעה וכמ"ש בסי' רצ"א: כיצד אם יש עדים כו' לעיל סי' רצ"ד נתבאר דהרא"ש ס"ל דאעפ"י שיש עדים שמתה או נאנסה בעינן שישבע שלא פשע ומה שנקט רבינו אם יש עדים שמתה כו' מילתא פסיקא נקט אליבא דכ"ע ור"ל אפי' לר"י דחולק שם בס"ד וה' על הרא"ש אינו נפטר כאן אלא בעדים שמתה אבל א"ל דאפילו הרא"ש מודה הכא דנאמן השומר השני אפשיעה בשבועה כיון שיש עדים אמיתה דז"א דהא בס"ס רצ"א כתב דלא ישאר עליו שום שבועה משמע אפי' שבועת פשיעה ודו"ק: