פרישה, חושן משפט שיב:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 312:2
Open in the reader →1ואפי' העני כו' פי' ואיכא מ"ד בירוש' דקאמר דבכה"ג אמרי' דלא עלתה על דעת המשכיר שימות ברעב וצריך לצאת מיד כדי שיוכל למכרה וחד מ"ד פליג עליה וס"ל דאפי' בכה"ג אמרי' שלא יצא השוכר קודם זמנו אלא ימכרנו זה מחמת דחקו והלוקח יקח השכירות מיום הלקיחה עד שיכלה זמן השכירות וקיי"ל כוותיה דאותו מ"ד וכ"כ הרא"ש ומטעם דשכירות ליומא ממכר הוא והרי הוא לוקח קדום וק"ל ורבינו לא כתב הא דכתב הרא"ש אביו דהשוכר יתן השכירות להלוקח משום דמסיק הרא"ש שם וכתב דאם הקדים השוכר ונתן להמשכיר השכר מתחלה אפילו לזמן מרובה אין יכול להוציאו מד שיכלה זמן כל השכירות שהקדים לו יהביא ראיה מהיורשלמי דפ' מקום שנהגי דקתני המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו כו' ע"ש וה"ט מפני שהקדים לו שכרו וזה המשכיר נשתמש במעותיו ומפני דחקו של משכיר לא יפסיד השוכר עכ"ל הרא"ש וס"ל לרבינו דכדין הקדש כן הדיך לוקח דאם הקדים ככר למשכיר צריך להניחו הלוקח לדור בו בחנם וזה שסיים רבינו וכתב ז"ל ואם הקדים לו השכר אפי' לזמן מרובה אין יכול להוציאו עד שיכנה כו' וקאי גם אלוקח שצריך להניחו לדור בו חנם והוא כדעת הרא"ש אביו דכתב ג"כ אפילו לזמן מרובה ובזה נסתלקה תמיהת ב"י ע"ש ועד"ר: