פרישה, חושן משפט שטו:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 315:3
Open in the reader →1וכל שממכרו ממכר כו' שם ברמב"ם ובכלל זה הוא קטן שאינו יכול למכור עד שיגיע לי"ג שנים או לעשרים בקרקעותיו לכל מ"ד כדאית ליה ומבואר בסי' רל"ה כך דינו בשכירות וה"ה לאינך דקחשיב חרש ושיכור ע"ש: אא"כ יש לו פירות בלבד באותה קרקע ה"ז משכיר ואינו מוכר [כ' מהרי"ק] לאו למימר שלא יקרא שכירות זה מכירה אלא ה"פ אע"פ שאמרנו למעלה דכל שאינו יכול למכור כך אינו יכול לשכור מ"מ בזה שיש לו פירות השדה ולא הגוף אע"פ שאינו יכול למכור השדה שהרי אין הגוף שלו מ"מ יכול לשכור השדה לפירותיו כיון שהפירות שלו ומ"מ גם שכירות זה נקרא מכר עכ"ל והא דכתב דיכול לשכור השדה ולא כתב לשכור הפירות מהשדה גם מהיכי תיתי לומר ששכירות פירות יהיה אסור כיון שאין לו אלא הפירות מהשדה ולא גוף השדה י"ל משום דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ופירות דשלב"ל הוא (בשלמא בעל הפירות עצמו י"ל שמיירי שנתן לא' הגוף השדה מהיום והפירות לאחר מיתה והפירות שייר לנפשו עד יום מותו או כגון בעל בנכסי אשתו משא"כ כשבא הוא לקנות הפירות שיש לו לחוד לאחר) וצריך להקנות לו הפירות עם הקרקע וכמש"ר בסי' ר"ט וזה כיון שאין השדה שלו אינו רשאי להקנות השדה לפירות בתורת מכירה שאם ימכור השדה לפירות יהיה רשות ללוקח לזרוע ולנטוע או להובירה כל זמן שירצה ונמצא מזיק חבירו וכאילו מוכר שדה חבירו משא"כ במשכיר שדה לפירותיו דאין השוכר רשאי לורוע ולנטוע ולהובירה שלא כפי המנהג כמבואר לעיל סי' רי"ב שכתב בשם הרמב"ם וז"ל מה הפרש יש בין קונה שדיהו לפירותיה ובין השוכר שדה מחבירו שהקונה שדה לפירות יכול לנטוע ולזרוע כל זמן שירצה או להובירה והשוכר אינו כן ע"כ א"כ אינו מזיק לבעל השדה במה שמשכיר השדה לפירותיו כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם ע"פ פי' מהרי"ק הנ"ל וי"ל עוד בע"א שגם מדברי מהרי"ק נראה שם שמהרי"ל פי' בענין אחר אבל פי' זה נראה בעיני נכון וקיצר כאן הרמב"ם וסמך אמ"ש במקומות אחרים ודוק: ה"ז משכיר ואינו מוכר אע"ג דאינו רשאי להשכיר וכמש"ר בשם הרמב"ם בסי' רי"ב בס"ז ואפי' בקרקעות ומטעם שכתבתי שם האי דיש לו פירות דאיירי ביה כאן אינו שוכר אלא מיירי שיש לו זכייה בפירות וכנ"ל ועמ"ש בסמוך בסי' שי"ו וגם מ"ש כאן בסמ"ע מזה: