פרישה, חושן משפט שטז:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 316:1
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' רפ"ה דשכירות ע"ש: משכירו לאחרים כתב המ"מ עליו ז"ל ולא אמרו שיש לו תרעומת אלא בספינה מפני שיש לו לבעל הספינה לדור עם השוכר ולסבול דעתו אבל בבית כזה שהשכירו לו לדור לבדו אפילו תרעומת אין לו עכ"ל: כמנין בני ביתו אבל אם הם כו' כצ"ל: שלא אמרו חז"ל כו' הוא נתינת טעם אמ"ש משכירו לאחרים ועד"ר: אבל בקרקע וספינה שהרי בעליה עמה א"א כן פי' בשניהן א"א שיהא איסור בדבר אבל מ"מ אין דומין ממש שהרי בקרקע כשאין בע"ה דר עמו אפילו תרעומת ליכא ובספינה דאיירי בה הרמב"ם לפני תרעומת מיהא איכא וכמ"ש: וע"ש שהרי בעליה עמה בספינה יש לפרשו כפשוטו וכמ"ש אבל בקרקע לאו מילתא דפסיקתא היא שיהיה הבעל תמיד עמה והתחלת לשון הרמב"ם דכתב המשכיר בית לחבירו כו' משמע דמיירי שהשכירה לו לדור בו לבדו אלא נגד מטלטלין דיבר כן כלומר בקרקע ובספינה אף שמשכירין לא שייך לומר אין רצוני שיהא פקדיני ביד אתר כיון שאינו כמטלטלין שיש לחוש שמא יבריחן ויוציאן מן העולם אלא תמיד ברשות הבעל קיימא ובלשון הזה כתב הרשב"א בתשו' והביאה הב"י בס"ס שמ"ב שהשואל יכול להשאיל ספינה וקרקע כיון שא"א להבריחן אפי' אין בעליו עמו דומיא דקרקע ע"ש וד"מ וש"ע ג"כ הביאו. וכן אני אומר כו' נ"ל זה כתוב שם במיימוני וסיים שם בדין זה ז"ל שזה באל תמנע טוב מבעליו כו' ופי' האי וכן נראה דה"ק כמו שאני אומר שהשוכר רשאי להשכיר קרקע משום שזה נהנה וזה לא חסר משום אל תמנע טוב כן אני אומר איפכא שאם המשכיר מבקש ממנו שיניחנו לו צריך השיכר למלאות רצונו מה"ט ושניהם נלמדו מדין ספינה הנ"ל דאמרינן בו שאינו יכול למנוע הנווב ממנו להשכירו לאחר כדי שלא יפסיד השוכר ליתן השכירות להמשכיר ואין הספינה צריך לו עוד וממה שסיים הרמב"ם בטעמו שזה כאל תמנע טוב מבעליו כנ"ל נראה דאם האחר ירצה ליתן תוספת בשכירות ממה ששכרו הוא שאינו יכול לומר ליוצא הניחו כו' אם לא שהמשכיר ירצה ליתן לו אותו הריוח וק"ל. שוב מצאתי שכ"כ מור"ם ז"ל בהגהותיו בש"ע לקמן בסי' שס"ג ס"י ע"ש: ויש או שמורה שאינו יכול להשכירו וכן הוא דעת הראב"ד שם בהשגתו ועיין בהמ"מ שם טעמם ומסיק שם דטענתם תלושה: