פרישה, חושן משפט שכ:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 320:3
Open in the reader →1ובין בחוכר כו' כן הוא לישנא דמשנה בב"ב דף קס"ז ע"ב' אין כותבין שטר אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהן והמקבל נותן שכר: ומ"ש ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן גם לקמן בסי' של"ג כ"ר בקבלן וה"ה חוכר דאין לו דין פועל שחוזר בחצי יום והא דכ"ר בסימן קע"ו סכ"ח דהמקבל עיסקא מחבירו לזמן יש לו דין פועל שחוזר אפילו בחצי יום י"ל דשאני קבלן דהכא מיירי דקיבל עליו לעשות מלאכה פ' או לחרוש ולזרוע שדה פ' דעושה מלאכתו באיזה לילה או יום שירצה ונפטר (מש"ה נותן) [מהנותן] ואין שם עבד עליו משא"כ בקבלן דהתם מיירי דקיבל עיסקא דאינו בן חורין ממנו כל זמן העסק ומיד שקיבל הסחורה זו צריך לקנות אחרת ולמכרה והו"ל עליו שם עבד וק"ל: ואם התנו כו' נלע"ד דה"פ אם התנו ביחד דרך חכירות והיינו שהן יגדלו פירות בשדה הן לא יגדלו לעולם יהיה מחוייב לתת לו י' קבין חיטין או כך וכך מעות דבר קצוב שם תשלומין עליו והוה גביה כחוב גמור ומשכתבו הוה כמלוה בשטר לטרוף ממשעבדי ומש"ה אסור לכתוב אם לא מדעת שניהם (וע"ד שנתבאר לעיל סימן ל"ט) זולת טעם הראשון לאפוקי אם התנו יחד שממה שתוציא השדה יהיה לך כך וכך דהיינו אריס ומקבל שבזה לא שייך לומר שהתנה שישלם לו כלום שאין זה תשלומין אלא חלק מהיוצא מן השדה ומש"ה אף אם יכתבו לא שייך מלוה בשטר דהא אין כאן דבר ברור ואין כאן טריפה ממשעבדי כמו שאמרו שאין גובין למזון האשה והבנות [אלא] מנכסים בנ"ח אלא שגם באלו לא יכתבו אלא מדעת שניהן מטעם ראשון דכל זמן שלא נכתבו יכולין לחזור מן השכורות או החכירות או הקבלנות גם י"ל (לי) שלא בא כאן ליתן טעם על שלא יכתבו אלא ענין אחר בפני עצמו הוא לומר שזה שהתנה לשלם לו כנ"ל ונותן השטר ע"ז הו"ל כמלוה בשטר לטרוף ממשועבדים והא דכתב ואם התנה שישלם מילתא בטעמא קאמר דמש"ה הוא מלוה בשטר אלא שלשון כלום לא הול"ל שוב מצאתי בשני ספרים ישינים של קלף שלא כתוב בהן תיבת כלום אבל א"ל שכוונת רבינו הוא שהתנה שהבע"ה ישלם להמקבל שכר טרחו דמזה לא איירי רבינו והו"ל לפרש גם בש"ע בהגהות מור"ם משמע כמ"ש ראשונה ע"ש ודוק: