פרישה, חושן משפט שלז:טז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 337:16
Open in the reader →1פועל שאמר לבע"ה כו'. ונראה פשוט הא דקאמר אין שומעין לו היינו דוקא בשלא התנה עמו מתחלה כן אלא שאחר שכבר השכיר נפשו לו בסתם בא לומר תן לאשתי כו' דאילו התנה עמו כן בתחלה כל תנאי שבממון קיים וק"ל: ומ"ש דאפי' נזיר קמ"ל בזה דל"ת כיון דהבע"ה ידע דהנזיר ודאי לא יאכל מן הענבים אף שנשכר לו סתם הו"ל כאילו פירש והתנה שיתן לבניו או לאשתו מה שהיה לו לאכונ: שנא זכתה התורה כו' וי"א אם כבר נטלו כו' שם בגמ' איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נ"מ דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן להו אא"א משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא ולא לאשתו ובניו ופירש"י לדידיה בצדקה וכל זמן דלא מטא לידיה לא זכה ליה ליתני' לאשתו ובניו עכ"ל רש"י ומסקנא דגמרא הוא שם דפלוגתא דתנאי היא ופסקו הפוסקים כמ"ד דמשל שמים הוא אוכל והנה מלשונו דרש"י משמע דלאחר שמביא לידו הרשות בידו ליתנו לאשתו ובניו וזהו כדעת י"א שכ"ר אבל התוספות כתבו שם ז"ל אי משלו הוא אוכל יהבינן להו דמשעה ששכרו הוה כאילו התנה עמו ואי משל שמים הוא אוכל לא יהבינן להו שלא זיכה לו הכתוב אלא מה שהוא לועס ואוכל ואין לו כח ליתן כלום עכ"ל התוס' וזה דעת רבינו שמסיק וכתב ז"ל ונראה דאפ"ה אינו יכול כו' ועד"ר: