פרישה, חושן משפט שסז:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 367:1
Open in the reader →1אין צריך לילך אחריו כו' אפי' אם כפר בו כ"כ ג"כ הרמב"ם בפ"ז דגזילה ז"ל אבל אם כפר בו אם חזר בו והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים כו' עד אבל אם כבר נשבע כבר נתייאשו הבעלים מאחר שנשבע ואינן יכולין לתבעו עוד וחייב לרדוף אחריהן כו' עכ"ל ומדבריו נלמד דהרבותא דאפי' כפר בו הוא דהא ג"כ כבר נתייאשו הבעלים ממנו ולא יבואו עוד אחריהן לתבעו קמ"ל ויליף לה רבינו מדתנן בב"ק דף ק"ג והגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי ולא יתננו ליד בנו או לשלוחו אבל נותן לשליח ב"ד משמע דוקא בנשבע אבל לא נשבע בכל ענין אין צריך להוליכו אחריו וק"ל: ומ"ש אלא יודיענו כו' הא דצריך להודיעו שכך וכך גזל אע"פ שסתם גזילה מיירי שגזלה מידו ויודע הנגזל משעה ראשונה כמה גזל ומ"מ כיון דכפר בו תחלה ובא לצאת י"ש צריך להודיעו שרוצה להחזיר לו כל מה שגזל דהיינו כך וכך דאל"כ אינו יוצא בהודאתו דיסבור הנגזל שאין רצונו להחזיר לו כולו ולכאורה משמע מל' יודיענו תחלה לומר כו' שצריך הגזלן לשלוח למקום שהנגזל שם ולהודיעו שכך וכך גזלו ומשה"נ קאמר בוא וקחנו ולך והריני נותן לך ק' זהו' ממני אבל הרמב"ם כתב ז"ל אלא יהא בידו עד שיבואו ויטלו את שלהם ואף שמור"ם הוסיף וכתב ז"ל ויודיעו אותו מ"מ מדלא כתב שצ"ל ויודיעו אותו ויטלו מוכח דס"ל דה"פ עד שיבואו מעצמם למקום שהגזלן שם ואז יודיע אותו וס"ל שכל שלא נשבע ודאי לא נתייאש הנגזל ויבוא מעצמו ואז יודיע לו אמת שגזלתיך כך וכך וק"ל: אבל אם כפר ונשבע אין לו תשובה עד שיחזירנו לידו כדכתיב לאשר הוא לו יתננו וגבי נשבע לשקר כתיב [דהא כתיב] ביום אשמתו דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו: