פרישה, חושן משפט שעג:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 373:1
Open in the reader →1מכר הגזלן כו' עד ואם ידע הלוקח שהיא גזולה כו' מקרר דינים הללו המה מפלוגתא דרב ושמואל בב"מ דף י"ד וממסקנא שם סוף דף ט"ו ע"ש ופליגי הפוסקים בפי' הגמרא וע' באשר"י שם דף ק"ל ע"א שהביא ל' הרי"ף והתו' ודעת הרמ"ה שבסמוך כתב הרא"ש שם בע"ג בשם הרז"ה: ואינו נותן לו כלום בין אם השביחה כו' ז"ל מור"ש ז"ל פי' השבח שהוא יתר על ההוציאה אכ"ל פי' לפירושו דהא דקאמר ואינו נותן כלום היינו מה שנשאר מן השבח יתר על ההוצאה ממנו אינו נותן כלום ומה שהוא נותן לו השבח שכנגד ההוצאה לא מיקרי שבח אלא הוצאה וק"ל ועד"ר: כל ההוצאה מהנגזל דשבח הוצאה גביה דנגזל הוא ואיהו מיתהני מיניה: אפי' לא כתב לו אחריות דאחריות ט"ס הוא כי דרך המוכרים לכתוב להלוקחים אנא איקום ואשפי ואדכי ואמרוק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון ופי' עמליהון שבח דאתי מחמת טורח והוצאה ושבחיהון שבח דאתא ממילא וכל מה שרגיל לכתוב אף שלא כתבו אמרי' אחריות ט"ס הוא: ואם ההוצאה יתירה כו' אין לו כו' כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות: דיקלא ואלים כו' פי' דקל קטן ונעשה גדול והשדה העלה שרטון שהוא במקום זבל וע"ל בסי' רע"ח: נוטלו הנגזל כו' דארעיה הוא דאשבח דאפי' שבח דע"י הוצאה אין לו ול"ד לשבח מטלטלין כמ"ש בסמוך ס"ס שע"ב: אבל קבל כו' וקנו מיניה או אית ליה כו' כנ"ל להגיה וכן מצאתי בספרים ישנים וכן משמע בב"י והטעם כתב משום דמ"מ שם זבינא איכא עליה ולא הוה הלואה ממש וכן הוא בגמרא האי חילוקא דקרקע על ענין אחר וע' ברי"ף וה"ט דכיון דמחזיר ליה קרקע לא מיחזי כרבית אלא דוקא כשמחזיר לו מעות אשר"י: