פרישה, חושן משפט שעח:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 378:1
Open in the reader →1כשם שאסור לגנוב ולגזול כו' מדתלה איסור היזק ממון חבירו באיסור דגניבה וגזילה ולא למדו מאיסור היזק וחיוב דכתיב גבי נפשו דהא כתיב בתורה בהדיא חיוב תשלומי דד' אבות נזיקין דנזקי ממון הן וגם נאמר מכה בהמה ישלמנה נראה דבא לומר דיש איסור בדבר אפילו אם רוצה לשלם לו היזקו כמו שיש איסור בזה בגניבה ובגזילה דנתבאר בהו ממ"ש לא תגנובו שהוא מיותר כמ"ש בר"ס שמ"ח בגניבה וגם בריש סי' שנ"ט בגזילה מדכתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ע"ש ומ"ש אח"ז בין במזיד בין בשוגג ענין אחר הוא וכאילו כתב ובין במזיד כו' בוי"ו והא ראיה שפתח באיסור וסיים בחיוב וק"ל: ומ"ש ובלבד שלא יהא אנוס כגון כו' מימרא דרבה שם בס"פ והרמב"ם בפ"א מחובל ומזיק ועד"ר: כתב הרמב"ם היה עולה בסולם כו' בפ"ו מהלכות חובל כ"כ: שזו מכה מידי שמים היא כתב המ"מ מפני שהוא אנוס גמור ואין רוח שאינה מצויה אונס גמור כ"כ ולדברי הרמב"ם צריכין לחלק בהכי אבל לדברי רבי' דגם ברוח שאינה מצויה פטור בנזקי ממון אין צריך לחלק ביניהן ועד"ר: והראב"ד השיג כו' לפטור טפי מרוח מצויה כן הוא הגירסא בכל ספרי רבי' שבידינו והוא נכון ע"פ מש"ר בסמוך דדוקא בר"מ חייב אבל ברש"מ פטור אבל שם בהשגה כתב ז"ל [מרוח שא"מ] דאיתלע לאו אונס [גמור וכנ"ל אבל מל' לאו אונס] משמע דאינו אונס לגמרי ודומה לר"מ ומש"ה הביא רבי' דברי הראב"ד כאילו כתב מ"ש ברוח מצויה מאחר דלשיטת הראב"ד דינו בזה ג"כ ברוח מצויה אלא שהראב"ד נקט בלשונו רוח שאינה מצויה לשיטתו (דאיירי) [דחייב] ביה הכי [אפי'] בהיזק ממון וכמ"ש בדרישה ודוק: