פרישה, חושן משפט שפו:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 386:3
Open in the reader →1ור"י פי' כיון דקיי"ל כו' שם וכתבו הרא"ש שם ובפ' הגוזל עצים: צריך לחלק ביניהן כו' ושם מפורש בתו' ובמרדכי טעם החילוק דאינו חייב אלא כשהוא עצמו עושה ההיזק וכשההיזק נעשה מיד דכל אלו דחשיב רבי' בשם ר"י לחיוב נעשה בהן ההיזק מיד דבהמראה ממון חבירו לעכו"ם ג"כ מיד יפלו עליו כתוא מכמר כמ"ש בסי' שפ"ח ובמראה דינר לשולחני מיירי נמי דמקבלו מחבירו מכח דיבורו שאומר טוב הוא נמצא שההיזק נגמר מיד ואינו יכול להשמיט עצמו מלקבלו והאחרים שכ"ר לפטור בשעת מעשה לא ברי היזקא גם אינו עושה ההיזק בידים: ומסכך גפנו על תבואת חבירו פי' ועושה כלאים גמרא דף ק': והדוחף מטבע עד שנפל למים דהרי היא מונחת לפניו בעין וראויה להביאה אבל הזורק מראש הגג ואין תחתיהם כרים וכסתות חייב הזורק כמ"ש בס"ס זה דהתם נשבר הכלי מכח זריקתו: והשולח בעירה פי' ששולח דליקה ביד חש"ו דפטור מד"א וחייב בדיני שמים וכמש"ר סי' תי"א אבל אם שלח בהמה ביד חש"ו לבעור בשדה אחר נראה דחייב וכמש"ר בסי' שצ"ו בדין המוסר בהמה ביד חש"ו ויצאה והזיקה דחייב ע"ש: והטומן קמת חבירו מפני הדליקה וס"א הכופף קמת חבירו בפני הדליקה ושניהם בב"ק דף נ"ו וז"ל הכופף קמת חבירו בפני הדליקה והפורץ גדר בפני בהמת חבירו כו' פטור מד"א וחייב בדיני שמים ופריך ה"ד אי דמטיא ליה הדליקה ברוח מצויה מכח זה שכופף את הקמה א"כ מבעיר בידים הוא ובדיני אדם נמי ליחייב אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה דמידי דלא סלקא אדעתא הוא רב אשי אמר טומן קמתו איתמר ופירש"י שכיסה קמת חבירו בסדיני' כשראה הדליקה באה ושווי' טמון באש והוא לא שלח את הבערה וגרם הפסד לניזק שפוטר המבעיר עכ"ל: וליבה ולבתו הרוח נתבאר שם בהכונס דמיירי דלא היה בשיעור להבתו כדי שישרוף אלא שהרוח גרמה והרוח אינה מצויה וכן לקמן סי' תי"ח: כל אלו פטורים מדינא דגרמי כלומר אין בהן דין דגרמי ב"י: וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ע' באשר"י פ' לא יחפור דהאריך בנתינת טעם לחילוק דינים אלו אבל התו' פ' לא יחפור והמרדכי פ' הגוזל עצים סי' קי"ט הקשו על חילוקים אלו ומסקי בשם ריצב"א דעיקר החילוק הוא דדיני דגרמי לא חייבי אלא משום קנס וכל מילתא דשכיחא קנסו ביה רבנן שלא יהא הולך כל אחד ומזיק לחבירו וכל דלא שכיחא לא וכן איתא בירושלמי: