פרישה, חושן משפט לט:טז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 39:16
Open in the reader →1כותבין שטר ללוה כו' משנה פרק ג"פ (דקס"ז ע"ב): ובלבד שיכירו הלוה ל' ב"י נראה שסובר כדברי המ"מ שכתבתי בסימן מ"ט (וכתבתי ל' באריכות שם בדרישה ר"ס מ"ט ע"ש) אך ק' בסימן הנזכר כתב רבינו שצריך שיכירו שם הלוה והמלוה עכ"ל וצ"ע הא כאן מיירי בקנו מידו כדמסיק וכתב כיצד כו' ובקנין אין לחוש למוקדם וכמש"ל ס"ח וגם בלא קנין יש ליישב לפי מש"ל בסמוך דכשאין הלוה לפנינו שכותבין בל' נסתר פי' הודה שחייב לפלוני כך וכך לא בעינן היכירא דמלוה ואפילו אמר הלוה כתבו ותנו למלוה אין צריך שיכירוהו בשעת כתיבה וחתימה מה"ט ולקמן סימן מ"ט דמיירי בששניהם היו לפני העדים שאז כותבין פ' הלוה לפ' כו' שמשמע שההלואה היתה מדעת שניהם לכך בעינן שיכירו גם המלוה ומטעם הנ"ל גם לפי מ"ש שם בסימן מ"ט טעם אחרינא ע"ש א"ש ודוק. ואף שמל' הרמב"ם פכ"ד ממלוה ד"ג משמע בכל ענין צריך שיכירו שניהם שהרי כתב שם ז"ל אחד השטרות הנכתבים לא' שלא בפני חבירו (שם לפני זה כתוב דהיינו שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו כו' ע"ש) וא' השטרות שאין כותבין אותן אלא מדעת שניהם ושניהן עומדין בכולן צריכין העדים שיכירו השמות שבשטר שזהו פב"פ וזהו פב"פ שמא יבואו שנים ויעשו קנוניא וישנו שמותיהם כשמות אחרים ויודו זה לזה עכ"ל. ע"כ צריך לומר דלא בכל ענין צריך שיכירו שניהם לפי מה שמסיק המ"מ וכתב שם ליישב דברי הרמב"ם דמיירי דוקא בשטרות שאין בהן קנין דבשטרות שיש בהן קנין דכותבין ללוה בלא המלוה וא"צ שיכירו שם [מלוה] אפילו לדעת הרב רבינו משה בר מיימוני עכ"ל עיין שם: