פרישה, חושן משפט שצב:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 392:1
Open in the reader →1כלב שנטל חררה ובה גחלת כו' משנה בב"ק דף כ"א הכלב שנטל חררה והלך לגדיש ואכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש ח"נ ובגמרא דף נ"ג גרסינן אר"י אשו משום חציו פירש"י השולח בעירה דחייבו הכתוב משום חציו חייבו דאיהו קעביד דהו"ל כזורק חץ ומסיק בגמרא דאליביה חיובו דאש הוא ג"כ משום ממונו פי' כשורו ובורו שהזיקו ומש"ה היכא דלא שמר גחלתו חייב נמי בעל הגחלת אלא אי משום ממונו בלחוד היכא דהניחו על הגדיש לא היה חייב בעל הכלב כ"א על מקום הנחתה ולא על שאר הגדיש שנשרף מאליו מכח הנחתו שם דל"ד לשור ובור ומפרש שם בגמרא דאליביה מתני' דקתני משלם ח"נ על הגדיש מתפרש בתרי גווני או דמיירי דהכלב נטל החררה והניחה על הגדיש ואז על מקום הנחתו חייב נ"ש דבידים עביד ואורחיה הוא ליטול חררה עם הגחלת ולאנוחי ולאכול החררה ואשאר גדיש ח"נ דחציו דכלב הוא והיינו צרורות א"נ מתפרש המשנה דנטל הכלב החררה והשליכו על הגדיש ואז על כל הגדיש קתני דאינו משלם אלא ח"נ דצרורות וחציו מיקרי ובזה דברי רבינו מבוארים דמ"ש כלב שנטל כו' עד ועל הגדיש ח"נ העתיק לשון המשנה ומשם ואילך כתב מה שאיתא שם בגמרא: ומ"ש והלך לגדיש של בעל החררה שם בגמרא דף כ"ג דאז הוה שן בחצר הניזק אבל בלא"ה אינו משלם אלא מה שנהנית: משום על החררה פי' בעל הכלב משלם: ומש"ר בד"א כששמר בעל הגחלת גחלתו כו' שם דף כ"ג וליחייב נמי בעל גחלת וז"ל רש"י ה"ג וליחייב נמי בעל גחלת כיון דר"י ס"ל דבאש גם משום ממונו חייב (וכמ"ש לעיל) ומשני כששמר גחלתו והכלב חתר את הדלת כי סתם דלתות חתורים הם אצל כלבים והו"ל לבעל הכלב לשמרו שלא יחתור ויזיק אבל לבעל הגחלת לא אטרוחי רבנן לשמור גחלתו טפי כדי שלא יוכל הכלב למצאו כשיחתור כיון שנטר לגחלתו כדנטרי אינשי כ"כ התוס' שם וכתבו עוד מ"ש לחייב בעל הגחלת ל"ד קאמר דהא מיירי דאכלה בגדיש דבעל חררה והוא בעל הגחלת וא"כ למי יחייב אלא כלומר שיפטור בעל הכלב מחלקו של בעל הגחלת ולא ישלם כ"א הרביע דגדיש במקום דתני מתני' שישלם החצי עכ"ל התוס' ובזה דברי רבינו מבוארים דמ"ש ול"נ אלא אם הניח על הגדיש על מקום החררה משלם כל א' חצי כלומר אילו שימר גחלתו מיחייב בעל הכלב על מקום החררה כל הנזק השתא כיון דאיכא שותפות בהדיה ישלם החצי ועל שאר הגדיש אינו משלם אלא ח"נ מה שהיה חייב דהיינו רביע ובעל הגחלת ג' חלקים מדרבי נתן דאמר כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ואם זרקה על הגדיש אז משלם בעל הכלב רביע מטעם הנ"ל דכיון דכי לית ליה [שותפות] לא משלם הכל אלא ח"נ השתא דאית ליה שותפות לא משלם אלא פלגא דהיינו רביע ובעל החררה דהיינו בעל הגחלת משלם ג' חלקים מדרבי נתן וק"ל וכן פירשו ב"י ופשוט הוא ע"פ מ"ש בשם התוס' דכתבו וליחייב בעל הגחלת לשלם רביע וכנ"ל וגם נתבאר משם דמש"ר מתחלה ועד סוף שחייב בעל הגחלת כו' לשון הגמרא נקט ול"ד קאמר אלא ר"ל שיפטר בעל הכלב ממה שבא לחלק בעל הגחלת גם נתבאר ממ"ש בשם רש"י הנ"ל דכתב ה"ג וליחייב נמי בעל הגחלת ש"מ די"ס דל"ג תיבת נמי וכן מציינין התוס' לשון הגמרא ב' פעמים זא"ז ז"ל וליחייב בעל הגחלת ודוק ונראה דכן נמי היה גירסת הרמב"ם ומש"ה כתב דבעל הגחלת ישלם כולה ולא ס"ל רבינו כפי' המ"מ: