פרישה, חושן משפט שצח:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 398:5
Open in the reader →1פטור בעל השור בנזקי בעל החצר דהו"ל כאילו התנה עמו שיפטור כל א' בנגיחת שורו ובשאר היזקות כ"כ התוס' במשנה וכן ס"ל להרמב"ם דכתב בזה בפ"ו דנ"מ בזה דפטור בעל השור בנזקי דבעל החצר וגם אם הזיק שורו דבעל החצר לשורו דהנכנס ברשותו פסק כרבי דבעל החצר פטור דלא קיבל עליו שמירתו וכמש"ר בשמו בסמוך ס"ו אבל רבינו דכתב כאן דפטור ובסמוך בהוזק שור דבעל החצר בשל הנכנס פסק כרבנן דחייב צ"ל דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל ונראה שטעמו הוא דדוקא בעל החצר דעל הרוב הוא בביתו מסתמא כי א"ל עול עול ואנטר קאמר משא"כ זה שהכניס שורו לחצר אחר ואינו מצוי שם בחצר מסתמא לא קיבל עליו שמירת שורו דבעל החצר וחילוק זה כתב הרא"ש שם בפרק הפרה והראב"ד שהביא רבינו כאן השיג שם אדברי הרמב"ם וצ"ל דהראב"ד פסק ג"כ כר' והכל תולה בחצר של מי הוא: והראב"ד כתב כו' שהרי חצר השותפין הוא כו' עיין בל' השגות הראב"ד וכתבתיהו בדרישה ונראה דה"פ דבא לומר מה שבאת לפטור ודאי לא הוה אלא משום דכיון שנתן לו רשות להכניסו הו"ל כחצר המזיק ונמצא דפטור על הכל ז"א דרשות שנתן לו לא מיחשב אלא כחצר השותפין ומכח זה היה לן לחייב גם על הנגיחה: ולא עוד כו' פירוש ואף אם תאמר שאנגיחה פטור דכיון שנתן לו רשות להכניס שורו הו"ל כחצר (הניזק) [המזיק] מ"מ על הבאשת מימיו ודאי חייב דמיחשב לענין זה כחצר הניזק כיון שהוא מיוחד ליה לבעל החצר לבד וז"ש בל' השגות הראב"ד לא ידעתי למה יהא פטור אלא אנגיחה ור"ל אפטור בהבאשת מימיו לא ידעתי שום טעם אלא אפטור דנגיחה איכא למימר שום טעם והוא דמיחשב כחצר המזיק אבל אינו עיקר בעיניו. ובב". כתוב ל' השגת הראב"ד בל' זה ז"ל א"א זה לא ידעתי למה פטור אלא בנגיחה כו' והאי לישנא מוכח ג"כ כמ"ש דהו"ל כאילו אמר זה פטור דנגיחה הוא דבר תמוה ולזה דהבאשת מים לא ידעתי שום טעם ולזה פשוט שמ"ש שחייב על הבאשת מים היינו שהבאישן בשעת נפילה וכנ"ל ודוק ועד"ר שם כתבתי ל' המ"מ מ"ש בזה: