פרישה, חושן משפט תיא:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 411:1
Open in the reader →1תולדות הבור אבנו והכינו ומשאו כו' שם פליגי בה רב ושמואל דרב סבר דבור דחייבה עליו התורה היינו שהפקיר רשותו ובורו וכן נמי דוקא באבנו ומשאו (ואם לא הפקיר ממונו הוא דמזיק וחייב עליו אפי' על כלים דומיא דשור אבל ג"כ חייב עליו מתחלתו ודוקא בשור דאיכא למימר באקראי נגח בעינן שנגח ג"פ משא"כ בשאר ממונו) ושמואל אמר בבור חייב בהפקיר רשותו אפי' לא הפקיר בורו וה"ה באבנו ומשאו (ופטור בו על הכלים) וכן הלכה ומש"ה כ"ר בין לא הפקירו: ודוקא במקומן אחר שנחו לאפוקי הזיקו דרך נפילתן דאז הוה תולדה דאש שמזיק ג"כ דרך הילוכו כדאיתא שם דף ו' וכ"ר בסי' תי"ח: שדומה לבור כו' פי' כל אלו דומין לבור: לחייב נ"ש מתחלתו פי' בלא התראה משא"כ בשור דאינו משלם מתחלה אלא ח"נ: ועל נזקי דוקא נזקי כמו שכתב בסי' שקודם זה דבור פטור במיתת אדם: בין נתקל בקרקע שם דף כ"ח וכא"ד דלשם דחייב מדר"נ דאמר ב' שהזיקו כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וכתבו התוספות והרא"ש שם ז"ל אבל אם נתקל באבן והוזק בקרקע פטור אפי' לשמואל כיון דהחבטה היתה בקרקע עולם ואינו דומה לנפל לבור שבחפירתו הוא גילה לאותו קרקע ועד"ר: וכן אם הניחם ברשותו כו' כדין בור הנ"ל בסי' שלפני זה ואם לא הפקיר רשותו הו"ל בור בחצר המזיק דפטור: נפלו ברוח שאינה מצויה כו' פי' וע"י רוח מצוייה לא היה יכול ליפול דאל"כ תחלתו בפשיעה הוה ופשוט הוא: ואם אפקרינהו פטור כו' כרבנן דף כ"ט דאמרו המפקיר נזקיו אחר נפילת האונס פטור: ע"י רגלי אדם חייב כו' ע"ז כתב הרא"ש שם ז"ל אע"ג דאמרינן בפ' המניח אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים היינו לענין זה שאם שבר כלי שהיה מונח לפניו בלא התבוננות פטור אבל כולי האי אין לו להשתגע בהליכתו שיתיז הכלי ממקומו ויזיק דרך הליכתו ופושע הוא בהיזק זה: ובעל התקלה פטור ואע"ג דלגבי דליל הנקשר בתרנגול וכלב שנטל חררה ובה גחלת חייבים בעל הדליל ובעל הגחלת מחצה כמש"ר בסי' ש"ץ ושצ"ב שאני התם דהכלב והתרנגול לאו בני דעת נינהו אבל אדם דבר דעת הוא ופושע והזיק מיפטר בעל התקלה לגמרי: ואם התיזה הבהמה כו' כדלעיל סי' שצ"ז דנזק צרורות משלם ח"נ והשתא דהחוב מוטל עליו ועל בעל התקלה משלם הוא החצי של ח"נ דהיינו רביע: הו"ל בור וחייב כו' פי' הוא בור המתגלגל וכל זה כתב ג"כ הרא"ש שם: