פרישה, חושן משפט תיח:טו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 418:15
Open in the reader →1הלכתא אשו משום חציו כו' שם דף כ"ב וכר"י דאמר הכי ושם (דף כ"ג) בסוגיא דגם ר"י ס"ל אשו משום ממונו אלא דקאמר דחייב גם משום חציו נ"מ לחייב בד' דברים ופירש"י שם ז"ל ד' דברים נזק צער שבת ריפוי אבל בושת לא דאמרי' דאינו מתחייב בו עד שיתכוין וכדאמרי' בשלהי פרקין נפל מן הגג ברוח מצויה דחייב בד' דברים ופטור מהבושת כו' והאי דנפל מן הגג כ"ר ג"כ בסי' תכ"א סי"ג ע"ש אבל הרמב"ם כתב בהדיא בדין זה בפי"ד דנ"מ דין ט"ו דחייב עליו גם בבושת (ואליביה צ"ל דמ"ש בגמרא בד' דברים ר"ל זולת הנזק דחייב עכ"פ אף אם אין אשו משום חציו אלא משום ממונו) ולענין נפל מן הגג ברוח מצויה פסק הרמב"ם דאינו משלם עליו בושת כיון דלא כיון וגם בש"ע כתב כהרמב"ם בשני מקומות וצ"ל דהרמב"ם חילק ביניהן דזה שעשה האש בידים והלך כדרכו ברוח מצוייה והזיק הו"ל לשמור מזה ומיקרי כוונה טפי מזה שעלה על הגג ונפל באונס אף שהיה ברוח מצוייה אבל הר"ן כתב גם כן בפי' דאינו חייב בבושת גם באש והרא"ש כתב סתם דבריו דחייב בד' דברים וכן רבי' סתם דבריו ונראה דדעת רבינו הוא ד' דברים בלא נזק כהרמב"ם דאל"כ הול"ל כמ"ש בסימן תכ"א והול"ל מילתא בטעמא משום דבושת בעי כוונה בפרט כאן דעדיין לא נזכר ונכתב בדברי רבי' דבעי כוונה ודוק: ויש בו דין ממונו שהזיק פי' ואינו נהרג ע"י וגם אינו משלם ד' דברים: