פרישה, חושן משפט תכד:י
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 424:10
Open in the reader →1החובל בבתו כו' שם דף פ"ז וכר"י דאמר הכי ע"ש דף פ"א: שמיהרה להתרפאות דמותר דמי רפואה הוא והוא שלה. צער ריפוי (ושבת) [ובושת] הוא שלה כו' זהו לדעת הרא"ש שבסמוך דכתב דבחובל בבנו הקטן אפילו הוא סמוך על שולחנו אפ"ה חייב וה"ה בבתו הקטנה משא"כ לדעת הרמב"ם דבסמוך וכ"כ מור"ם בד"מ בעמוד ע"ש ועד"ר שם כתבתי דרבינו כ"כ גם לדעת הרמב"ם: כגון שפצעו בפניה האי כגון ל"ד הוא דהא כ"ש הוא שאם קטע ידה או שאר חבלה דמפחתה מדמיה אלא משום דבא לחלק בין אפחתה (בה) דמיה או לא מש"ה נקט פצע משא"כ בחבלה דסתם חבלה פוחת דמיה בכל מקום שהיא וכדאיתא שם בגמרא ז"ל ר"י אמר אפי' פציעה פציעה ס"ד אפי' ר"א לא קמיבעיא ליה אלא חבלה דאפחתה מכספא אבל פציעה דלא אפחתה מכספה לא אר"י בר חנינא שפצעה בפניה דאפחתה מכספא עכ"ל ומזה נלמד דפצעה דקאמר הכא הוא מענין חבורה או רושם שעשה בה בלא חבלה: ואילו בא האב לקדשה כו' וכסף קידושיה וכסף מכירתה של אביה הוא דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ש"מ דבדידיה תליא המסירה ונתינה למי שיצוה אבל אינו נלמד ממ"ש בנעוריה בית אביה דההיא אהפרת נדרים קאי ולא ילפינן ממונא מאיסורא תוס' בכתובות בפ' נערה ואע"ג דבפ' החובל (בבא קמא דף פ"ז) איתא בגמרא ז"ל חבלה למי מי אמרי' כיון דאקני רחמנא השבח נעורים לאב חבלה נמי דידיה הוא ופירש"י מדכתיב בנעוריה בית אביה הא הקשו שם התו' על פירש"י וכתבו שהגמרא נקט לסימנא בעלמא כו' ע"ש: ומש"ר וא"א ז"ל כתב כו' אם חבלו בה אחרים הוא לעצמה דבמידי דאתי לה מעלמא לא קפיד אבל בחבל בה הוא לא מעלמא אתא וכשיצטרך להוציא ממון וליתן לה חיישינן שמא ימסרנה למוכה שחין וכשאינה סמוכה הוה שבת נמי דידה אפי' חבל בה הוא דאיבעי' למתזן מיניה וסיים בה הרא"ש ואם יש בשבת מותר על מזונותיה הוא של אב ע"כ וצ"ע למה השמיטו רבינו ומה שיש להקשות מ"ש כאן דאמרינן דמאי דאתי ליה מעלמא לא קפיד אפי' סמוכה על שולחנו ומ"ש לעיל סי' ע"ר גבי מציאה דאמרי' דקפיד כבר הק' שם בגמרא ותירצו רווחא דאתא מעלמא דאית לה צער דגופייהו בוווה ומעלמא אתא לה לא קפיד: