פרישה, חושן משפט תכד:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 424:6
Open in the reader →1מי שחציו עבד כו' פרק השולח ודברי הרא"ש הם שם כדברי רבי' והטעם דחבלתו לעצמו דהא הב"ד כופין את אדוניו לשחררו משום פריה ורביה דא"א לישא לא שפחה ולא בת חורין וכ"ש שכופין בזה שמוציאין תפלתו ממנו ונראה דאפי' חבל בו אדון עצמו לעולם צריך ליתן התשלומין לעבד: אבל אם אין סופה לחזור דאז כליא קרנא חולקים בו הוא ורבו ואע"פ דמיד כשיגדלו יצטרכו לשחררו ויהיה אז דמי חבלתו לעבד לבד מ"מ כיון דעתה בעליו אינם בני כפייה החצי הוא של בעניו ואף בזמן שיגיע לגדלות ויכפוהו מ"מ קורם הכפייה החצי לבעליו אלא משום שחייב לשחררו אמרי' דהו"ל כאילו כבר שחררו ודמי נזקו שלו לעבד וכל שלא הגיע לזה הדין נותן שהוא של שניהן יחד וק"ל: וכן השיג עליו הראב"ד מסוגי' הגמרא פ' השולח דף כ"ב דבהדיא יש שם סתירה לדברי הרמב"ם: