פרישה, חושן משפט מו:כז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 46:27
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ב"ד כו' בפ"ו מה"ע כ"כ ה"ז מקויים כוונתו דהב"ד שבא המלוה לפניהן בשטר מקויים בהנפק כזה מגבינן בו: אע"פ שלא פירשו כו' ור"ל דין זה דומה לדינים שלפני זה שכולם איירי מדין שטרות שבאין לגבות בו ולא ללמדנו אתו איך יכתבו לכתחלה: ומ"ש שאין חוששין לב"ד טועין שמא יטעו ר"ל הב"ד זה מגבינן בו ולא חששו שמא הב"ד שקיימוהו טעו ולא ידעו דין קיום שטרות מדלא פירשו דהרי דינייהו מחולקין כשהעידו בעצמן אין צריכין שיעיד כל א' על שתי החתימות וכשאחרים מעידים צריך שיהיו שני עדים על כל החתימות ועוד חלוקים אחרים שיאמר הואיל שדייני הקיום לא כתבו באיזה דרך נתקיים ש"מ דטעו וכל הדרכים שוה ביניהן ולכך לא כתבו הבדל ביניהן קמ"ל דלא חיישינן להכי וא"ת א"כ למה כתב הרמב"ם שאין חוששין לב"ד טועין שמא יטעו ולא כתב שמא טעו גם אחר זה כתב ז"ל ולעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד כו' שלא יטעו אין זה קושיא שהרי ג"כ כתב שם לפני זה ז"ל וכבר נהגו כל ב"ד שבישראל שיכתבו כו' דהול"ל נהגו לכתוב אצ"ל דכן הוא ל' הרמב"ם אדבר ההווה ונהוג עבר והווה ויהיה וכדפירש"י ג"כ בפי' החומש דאין לדקדק בזה בדבר ההווה ומשה"נ כתב שמא יטעו דאם באת לפסול שטר זה היית צ"ל שהב"ד שכתבוהו רגילין ליהוי לטעות גם בשאר עניינים ומש"ה טעו ג"כ בזה קמ"ל בזה ובכיוצא בזה לא נחשוש אלא מוקמינן כל ב"ד אחזקתו שלא יטעו אלא שקצרו בל' הקיום גם בפרק י"נ (דף קל"ח) דמשם מקור דברים דלא חיישינן לב"ד טועין קאמר שם זה אב"ד אחרון דאינן בודקין אב"ד שלפניו אבל ב"ד בודקין אעדים שהיו לפניו ועד"ר מ"ש עוד מזה: וכבר נהגו כו' נראה דנהגו כן משום דעי"ז יברר הלוה זכותו דכשידע שנתקיים ע"י אחרים אז יוכל לדרוש אחריהם אם יש צד פסול או ענין אחר להנצל ע"י כי מאד חששו בהוצאת ממון וק"ל: אבל בודקין אחר העדים עד"ר: