פרישה, חושן משפט מז:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 47:1
Open in the reader →1מלוה שאמר כולי מימרא דר"י בפ"ב דכתובות (דף י"ט) ע"ש ובאשר"י ושם מבוארים כל דברי רבינו שבסימן זה: על שטר שבידו כו' האי שבידו ל"ד הוא שהרי גם במונח ביד שליש מיירי כדמוכח בסוף אלא בידו ר"ל בכחו וק"ל. שהוא אמנה או פרוע כו' כבר כתבתי פי' בר"ס שקודם זה ע"ש: נאמן ותבא עליו ברכה אע"ג דפשוט הוא דמי יכריחנו לגבות ממנו מ"מ כתבו רבינו נ"מ דאף אם יבא אח"כ לחזור בו ולגבות בזה השטר דאין שומעין לו וכמ"ש רבי' בס"ס זה והוא מטעם זה דנאמן לחוב לעצמו וק"ל. ואינן יכולים ליפרע אלא מזה השטר חוב פי' דאין לו נכסים אחרים לגבות ממנו: אינו נאמן כיון שבא לחוב לאחרים ואינו נאמן במיגו דאי בעי מחיל ליה משום שאין בדעתו למחול ולהפסיד חובו אבל במה שאמר שטר אמנה הוא לא יפסיד חובו שיודע שהלוה אינו גזלן ולא יעכב מעותיו ועי"ל דאינו מצי מחיל כיון דמשועבד ליה מדר"נ מדאורייתא ודוקא במוכר שטרות לחבירו שהמכירה היא מדרבנן א"נ משום ששיעבוד גופו דלוה נשאר אצל המלוה אמרי' דיכול למחול כ"כ התוס' ב' התירוצים והרא"ש לא כתב בפסקיו אלא שינויא קמא אבל בתשובה כתב שינויא בתרא של התוס' וכ"פ רבינו בסי' פ"ו דל"מ מחיל וע"ש בדרישה סי' פ"ו מ"ש עוד מזה גם בסי' ס"ה סכ"ג גם בסי' ס"ו במחודשים סמ"ב כתב ב"י דמשמע מתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ג דאפי' במוכר שט"ח לחבירו אינו יכול למחלו אם אין לו במה לחזור ולפרוע להלוקח ע"ש. אפ"ה אינו נאמן דחיישינן לקנוניא וכן פירש בעה"ת בשער כ"א דין ב'. והרי הוא אומר שהוא פרוע ומ"מ צריך בעה"ש לישבע ש"ח למלוה שלו שהוא שטר אמנה כדין הטוען אין לי במה לפרוע שטר חובי שנשבע ש"ח כמש"ר בריש סי' צ"ט וכ"כ בעה"ת בשער כ"א די"א שדעת רי"ף נראה כן וע"ש. ואם בתחלה אומר שהוא פרוע וכשנותנין לו שבועה שישבע שפרוע הוא חוזר ואומר שאינו פרוע וירצה לישבע ע"ז נ"ל דיכול לישבע: