פרישה, חושן משפט נא:א

1שטר שאין בו אלא עד אחד כו' עד מצטרפין לחייבו פרק ג"פ (דף קס"ה) פלוגתא דאביי ואמימר ופסקו דין זה רא"ש ורמב"ם הילכתא כאמימר דאמר מצטרפין. ופי' רשב"ם דפליגי אי מצטרפין לעדותייהו להיות מלוה בשטר לטרוף ממשעבדי והרא"ש שם דרט"ו בשם רמב"ן והר"י דחו דבריו והאריך שם בראיות ופי' דפליגי אי מצטרפין כלל לעדותייהו דלאביי אין מצטרפין ויכול לטעון להד"ם ולישבע נגדו כדין עד אחד ולאמימר מצטרפין וכן הוא דעת רבינו כפי' הרא"ש לאפוקי מהשאלתות דפירש להא דאמימר דמיירי שחתומין בו ב' עדים אלא שאין יכולין לקיים אלא עד אחד ומ"מ כיון דחתומין עליו ב' עדים מחשב החתימה הא' המקוימת לא' ויכול להצטרף עם זה שמעיד בע"פ ולאפוקי אם לא היה חתום על השטר כ"א ע"א אז לא הוי מחשב לכלום אף אם מעיד אחד בע"פ וכמש"ר בשמו בסמוך בסעיף ד"ה ע"ש: מצטרפין לחייבו פי' ואינו יכול לטעון להד"ם וכנ"ל. ומיהו נראה דיכול לטעון פרעתי וכן משמע מ"ש הרמב"ם פ"ד דעדות דכתב ע"ז ז"ל ואם אמר העד הב' בע"פ דקנה מיניה על ההלואה ולא בא המלוה אח"כ לשאול ממנו שאכתוב לו אינו יכול לומר פרעתי משמע דברישא יכול לטעון. מיהו מהרמב"ם אין ראיה דהא הוא ס"ל דאפילו בעד יחידי החתום על השטר אף שאין כלל עד עמו בדבר לא בכתב ולא בע"פ אינו יכול לומר הלוה פרעתי דא"כ שטרו בידו מאי בעי וכמ"ש שם בהדיא ורבינו כתב ל' בסמוך בס"ד ואליביה צ"ל דהא דקאמר הגמרא והוא כתבו ג"כ שם דע"א בכתב ואחד בע"פ מצטרפין דלא בעיא הצירוף אלא לענין שאינו יכול לטעון להד"ם ולישבע נגד הע"א. אבל רבינו דס"ל כהרא"ש אביו יכול להיות דגם בהצטרפות דע"א בע"פ ס"ל דיכול לטעון פרעתי ועד"ר בסמוך: כיון דלית בה אלא חד סהדא פי' ולית ליה קלא ועוד דלא עדיף מהוציא עליו כ"י אשר"י: כתב הרמב"ם ואם אמר כו' בפ"ד מהלכות עדות כ"כ. ומש"ר בשמו ונעשה מלוה בשטר גמורה הטעם דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד וקלא אית ליה אע"פ שלא נחתם בו אלא ע"א וגבי ממשעבדי ב"י ועד"ר: ואם אותו שמעיד ע"פ אומר בפני נמסר כו' כ"כ הרא"ש שם וכתב הטעם דהו"ל כאילו יש לו בפנינו ב' עדי מסירה שהעד שהוא חתום על השטר אמרינן דגם בפניו נמסר כמו דאנו אומרים לר"א דאמר עדי מסירה כרתי דכל שטר הבא לפנינו חתום מסתמא נמסר ג"כ לפניהן עכ"ל. וכתב ב"י דנלמד מדבריו דס"ל דאם עד השטר לפנינו ואומר שלא נמסר בפניו אינו גובה ממשעבדי עכ"ל ופשוט הוא: