פרישה, חושן משפט נא:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 51:4
Open in the reader →1ומ"ש רבינו שכ"כ הראב"ד שאפילו כו' כ"כ בשמו בעה"ת שער נ': אבל הרמב"ם כתב כו' פי"ד ממלוה ובפ"ד דטוען כ"כ: ומ"ש ה"ז מחוייב שבועה ואיל"מ ר"ל וגבי מבנ"ח ואע"פ שאם הלוה לו בפני שני עדים ע"פ יכול לומר פרעתי שאני הכא דא"ל שטרא בידי מאי בעי ואע"ג דבהוציאו עליו כ"י מצי למטען פרעתי שאני התם דלאינשי לא מחשב כ"י לשטרא להתחייב ביה כיון שלא חתם בו שום עד אלא לזכרון בעלמ' כתבוהו פן ישכח אחד מהן סך המעות ומש"ה לא חשש להניחו בידו משא"כ שטר שחתום ביה מיהא ע"א לא הו"ל להניחו בידו כ"כ ב"י ע"ש אבל המ"מ בפ"ד דטוען כתב דנ"ל דלא עדיף מכ"י ע"ש: טען ואמר ישבע לי שלא פרעתי ה"ז נשבע נ"ל שר"ל אפילו אם כתוב בו נאמנות דאי באין בו נאמנות מאי למימר הא אפילו שטר גמור החתום בב' עדים כשאין בו נאמנות כשטוען הלוה פרעתיך צריך המלוה לישבע: אבל אם יטעון לא לויתי אז נשבע כו' כדין נשבע נגד העד המעיד שחייב וכשטוען פרעתי לא אמרינן דמהימן בשבועה במיגו דלא לויתי דהוה מיגו דהעזה דאינו מעיז לומר לא לויתי להכחיש העד א"נ דהו"ל מיגו במקום חזקה דחזקה אין אדם פורע ומניח השט"ח ביד המלוה ומש"ר לעיל ר"ס מ"ו דנאמן לומר פרעתי במיגו דמזויף שאני התם כיון שאינו יכול לקיימו לא מחשב שטר כלל וגרוע מהך דהכא: