פרישה, חושן משפט נג:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 53:1
Open in the reader →1מי שיש לו על חבירו שטר של מנה ואמר לב"ד שיעשו לו ב' של נ' נ' כולי מימרא דרבא פ' ג"פ (דף קע"ב) ופירש"י אף שנתן טעם לדבריו שיעשה לו של נ' נ' כדי שאם יפרע לו הלוה נ' זוז לא יצטרך לשמור השובר או לשלם כולו מיראת שמא יאבד השובר אפ"ה אין שומעין לו שלא מדעת הלוה והטעם מבואר שם בגמ' דמעליותא הוא ללוה שיבא הכל בשטר אחד שאם יפרענו מקצת אף שיכתוב לו שובר מ"מ יהיה שטרו פגום ממילא (וכמש"ר בסימן פ"ד אם לא שכתב הפרעון ע"ג (השובר) [השטר] עצמו ולפעמים לא יהיה השטר בידו לכתוב עליו) ואם יהיה הכחשה ביניהם לא יפרע אלא בשבועה היכא דלית ביה נאמנות ואפי' אם לא יטעון הלוה השבע לי ועד"ר: ואמר לב"ד שיעשו לו א' של ק' גם זה שם והטעם מבואר שם בגמרא שצד זכות הוא ללוה שיהא בב' שטרות וכנ"ל כדי שלא יצטרך לפרוע בפעם א' או לשמור שוברו: ואפי' יש לו א' של מאה כו' מימרא דר"א שם וכתבוהו התוס' שם וגם המ"מ בפכ"ג ממלוה שבב' דינים הראשונים אפי' ידוע שלא פרע לו לא ישנה השטר מטעמים הנ"ל דאל"כ למה להגמרא טעמים הנ"ל תיפוק ליה דלא גרע מהדין הנזכר בסמוך דחיישינן דילמא פרעיה כו' ולפ"ז ק"ק על רבינו דקיצר בדבריו וכתב דין בתרא בל' אפילו כו' ומשמע מזה דגם בדינים הראשונים קאמר דלא ישנה השטרות מה"ט לחוד וז"א ויש בו נ"מ לדינא היכא דידוע שלא פרעו וכמ"ש ונראה דמש"ה קיצר רבי' דס"ל דבתרי בבי ראשונים א"צ טעם למה לא ישנהו דמסתמא לא ניחא לאינש דליפשו עליו שטרי כי השטר הראשון כבר קלא אית ליה ועכשיו בא להוסיף ובלה"נ לאו כל כמיניה דמלוה לשמוע לו לשנות השטר בלא רצון הלוה א"ל דידענו דניחא לו כי הא דלעשות מהשטר מנה נ' דהוה שמעינן להמלוה כי טובתו דלוה ידיע בו אי לא מחששא דכבר פרעיה ולא קאמר הגמרא טעמים הנ"ל אלא כדי שלא תאמר מסתמא ניחא ליה ללוה לעשות משטר של ק' ב' של נ' נ' כדי שאם יפרענו נ' לא יצטרך לשמור שוברו וע"ז אמר אדרבא דניחא לו בשובר כדי שיפגום שטרו וכן בבא ב' איפכא של"ת ניחא ליה ללוה מסתמא שישנהו למנה כדי שיפגום שטרו קמ"ל דלא די"ל אדרבא ניחא בנ' נ' כדי שלא יצטרך לשמור שוברו. ומש"ה לא הוצרך רבי' לכתוב טעם והשתא א"ש דל"ת הטעם בבא ראשונה שאיתא בגמרא דניחא ליה ללוה דלפגום שטרא דמלוה כשיבא לפרוע לו נ' הא באותו פעם שיפרענו נ' היה תלוי ברצון המלוה שאם ירצה לשנות השטר לעשות שטר חדש על נ' ישמעו לו וכמש"ר בר"ס שאח"ז דהא כתבתי דא"צ לטעם דניחא ליה ללוה שיפגום שטרו אלא כדי של"ת מסתמא ניחא ליה ללוה בהשתנות לנ' נ' כדי שאם יפרענו ולא ירצה המלוה לעשות שטר חדש על נ' יצרך לשמור שוברו. ואם כן כסברא זו שאנו אומרים שהמלוה לא ירצה אז לעשות שטר על נ' אמרינן שפיר דמ"מ לא ישמעו למלוה דיש ללוה צד טובה בזה דלא ישנהו לנ' כדי דליפגום שטרו ודוק כי זה נכון וראיה למ"ש מל' ר"ש שהתחיל וכתב דלא ישמעו למלוה אף שנותן טעם לדבריו וכנ"ל דמשמעו בלי טעם פשיטא דאין שומעין לו: