פרישה, חושן משפט ס:יח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 60:18
Open in the reader →1ראובן הלוה כו' כ"כ בעה"ת שם ס"ט ע"ש: שיחייב עצמו כו' והא דכתב רבינו לעיל סמ"ט דבעינן שיכירו שם המלוה והלוה הא כתבתי שם מילתא בטעמא שאם כותבין בל' נסתר אמר לנו כתבו שטר לפלוני שאני חייב לו מנה ש"ד אע"פ שאין מכירין המלוה ע"ש: אם הודיע כו' א"ל הא אית להו לעדים למיחש שמא להפקיע חוב זה מב"ח קעביד הכי דדוקא כשאין העדים מכירין המלוה שיש לחוש שמעלה לנפשו שם אחר כדי להפקיע כי העדים יסברו שהאמת כן הוא ויוציאו הקול ע"ש אותו שם שהעלה לפניהן משא"כ בזה דהעדים לעולם מפקיעין הקול ואומרים המעשה כאשר היה איך בא ראובן והלוה ע"ש שמעון וא"כ ב"ח דראובן יאמרו לאחר זמן שלרמאות עשה ראובן כן וע"ל סמ"ג בדרישה שכתבתי ישוב בע"א: אלא אפילו כו' זה בזה תליא דכיון דעשה בסתם יש לו מקום לערער משא"כ כשפי' וק"ל: אין ממש בדבריו שם בבעה"ת סיים בזה וכתב דל"מ לדעת הרמב"ם שסובר שנאמן לומר שטר מכר היה לי ונאבד וכמש"ר בשמו בס"ס ס"ב וס"ו שנאמן ראובן בכל טענותיו במגו דשטר מכר היה לי ואבד אלא אפי' לדברי החולקים עליו כיון שמודה שמעון שלא היה מממונו אין זה ל' זכייה: ולא ל' הודאה שיהיה של שמעון פי' אף שאמר לכתוב ע"ש שמעון אין בזה הודאה שהממון היה של שמעון ורבינו שכתב בשם הרא"ש בסס"ו סי"ב דאינו נאמן לומר שטר היה לי ואבד מש"ה קיצר כאן: מדרך אמנה כו' ל' רבינו הוא זה אבל לא שאמר כן בפני העדים: וכיון ששמעון כו' ז"ל מ"ו ר"ש וצ"ע היכא ששמעון אומר אני הלויתי אם ליתן לשמעון או יהא מונח עכ"ל: אלא אפי' כו' פי' ושמעון שתק ולא אמרינן בזה שתיקה כהודאה דמיא ואח"כ מסיק דאפילו הודה לו בפירוש אינו אלא כמפליגו כו':