פרישה, חושן משפט סו:כו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 66:26
Open in the reader →1המוכר שט"ח לחבירו כו' וחזר ומחלו ללוה מחול מימרא דשמואל פ' הכותב (דפ"ה) והטעם שיכול למחול כתב הרי"ף ז"ל הואיל דאין גופן ממון א"א להקנותן בהקנאה גמורה אלא שחכמים תקנו להם צד מכר וכמ"ש לעיל בסי"ד ולפיכך יכול למחול שלא זכה הלוקח בהן מן התורה וכ"כ הרמב"ם. וא"ת לדידהו איך ממעטינן בהזהב שטרות מאונאה (וכמש"ר בסימן זה סעיף ל"ח) מקרא הלא אין להן קנין כלל מן התורה תירץ הר"ן דעיקר קרא למעוטי עבדים וקרקעות מאונאה ולא כללו חז"ל בהדייהו שטרות אלא לפי תקנת חכמים שתקנו להן קנין ולמדונו שאין בכלל הכתוב המדבר באונאה אלא דבר המיטלטל וגופו ממון משא"כ שטרות שאין גופן ממון עכ"ל ועד"ר שם כתבתי טעם אחר בשם התוס' דיכול למחול: שיעשה לו שטר על שמו ג"ז בגמרא שם ועד"מ: כתב בע"ה ואפילו עבד תנאה דלא מצי מחיל לא מהני הטעם שא"א להתנות שלא יוכל לעשות מה שהוא יכול לעשות ב"י. ואע"ג דיכול לקבל עליו שלא ישמטנו בשביעית וכמש"ר בר"ס ס"ו שאני התם דמחייב נפשיה אבל הכא בא לומר דלא מצי לגרועי כחו דלוה דמחיל ליה לומר דל"מ מחילתו מכח תנאו אלא מחילתו מחילה וחוור הלוקח אהמוכר שמחזיר לו דמיו או דמי כל השטר אם קיבל עליו כן שיפרע לו דמי כולו אם ימחול וק"ל. אלא שק"ל דלה"ט למה מן הסתם א"צ להחזיר לו אלא דמיו ליהני תנאו לגבי נפשו לחייבו בכל דמי השטר כאשר היה גובה אם לא מחל לו לכן נראה דדוקא בשמיטה דפשוט הוא דהשמיטה היה משמטו וכשהתנה הו"ל כאומר בפירוש אני לא אשמט אלא אתן לך המעות במתנה אבל בזה דקאמר לא אמחול לא נרמז בדבריו שבאם ימחול ישלם לו דמי השטר וק"ל: