פרישה, חושן משפט סז:כג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 67:23
Open in the reader →1ואפילו לא נכתב כו' בפרק השולח (דף נ"ו) גרסינן רבנן דבי ר"א מסרי מילייהו להדדי פרש"י מסרי מילייהו בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמרו לחבריהם הרי אתם ב"ד כו' וכ"כ הרא"ש שם ומשמע מדברי הרא"ש ורבינו דלכ"ע סגי בהכי אפילו אינו ת"ח. וא"ת אם כן למה כל זה הטורח שטרחו תנא דמתניתין וכל הפוסקים לכתוב שדיינים או עדים חותמים בו וכנ"ל כיון שבע"פ נמי סגי לכ"ע ואין לומר דתקנו לכתבו שבאם הלוה יאמר דלא מסר המלוה חובותיו לב"ד יהיה הפרוזבול כתוב וחתום בידו לראיה דהא הרא"ש ורבינו הביאו בסמוך סל"ד פסק כר"נ דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מטעם דלא שביק אינש היתירא ואכל איסורא וכיון דע"פ מהני ה"ה דנאמן ג"כ באמרו שבע"פ מסרתי חובי לב"ד. וי"ל משום דבגמרא שם בפרק השולח (גיטין דף ל"ו) גרסינן ז"ל איבעיא להו כי התקין הלל פרוזבול לדריה הוא דתיקן א"ד לדרי עלמא נמי תיקן כו' עד ת"ש דאמר שמואל האי פרוזבולא עולבנא דדיינא הוא (פרש"י חוצפא דדייני הוא שנוטלין ממון שלא כדין בחזקה) אי איישר חילי אבטליניה והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין (אלמא לאו (לכדי) [לדרי] עלמא תיקן וא"כ איך יכול לבטלה ומשני) ה"ק אי איישר חילי יותר מהלל אבטליניה ור"נ אמר אימא בה מילתא דאע"ג דלא כתב ככתוב דמי. ופי' רש"י אימא בה מילתא אושיב ב"ד ואתקין דסתם מלוין יהיו כמוסרין שטרותיהם לב"ד ואף על גב דלא כתב ליהוי כמו שכתוב עכ"ל הגמרא ורש"י. והרא"ש כתב שם אהא דאמר ר"נ אע"ג דלא כתב ככתוב דמי ז"ל כלומר אע"פ שלא כתב פרוזבול אלא לשון האמור בפרוזבול אמריה בע"פ לפני הדיונים מועיל כאילו הוא כתוב ואהא סמכי אמוראי דלקמן רבנן דבי ר"א דמסרי מילי אהדדי עכ"ל. ובזה מיושב הקושיא הנ"ל כי תקנת הלל הוה לכתוב פרוזבול אלא דר"נ ס"ל דלא תקנו אלא לדריה ור"נ בדורו הוסיף וס"ל דסגי באמירה גרידתא ומש"ה כתבו תרווייהו תחילת התקנה וסופה וגם משום דלא איפשיט בגמרא אי גם לדרי עלמא תיקן או לא ואי לדרי עלמא תיקן בעינן דוקא כתיבת פרוזבול מש"ה כתבו דין פרוזבול כתיבתו וחתימתו ללמוד ממנו מאן דרוצה להחמיר ולומר (דשמואל) [דהלל] גם לדרי דעלמא תיקן. ועי"ל דאף דהרא"ש ורבינו ס"ל דכל אדם יכול למסור חובתו בע"פ מ"מ בשעה שבא לגבות חובו צריך לידע ענין הפרוזבול ומה שמסר לב"ד ובני אדם דלאו דיני גמירי אף שאגמרוה מתחלה לבא לב"ד ולומר לפניהם באותו שעה בלשון שיועיל (מ"ש) [מ"מ] אח"כ ישכח מלבו ולא בכל עת ידע לכוין כשיבא אליו (המלוה) [הלוה] לאמר הגד לי מהו עניינו דפרוזבול משא"כ כשיהיה הדבר כתוב וחתום בידו דאז ל"צ יותר כ"א להראותו בב"ד וק"ל: