פרישה, חושן משפט סז:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 67:9
Open in the reader →1לר"י היתה בשנת פ"ח ולרש"י בשנת פ"ז כצ"ל ולא כמו שנדפס במקצת ספרים בכאן גם בי"ד סשל"א לרש"י בשנת פ"ט כי ט"ס הוא וכמ"ש ובדרישה נתבאר איך נתפשט אותו הטעות תוך הספרים וגירסא זו מתבררת מטעם פלוגתתן והוא דבפ"ק דע"ז (דף ט') גרסינן אמר ר"ה בריה דר"י האי מאן דלא ידע כמה שני בשבוע הוא עומד נטפי חד שתא ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונשקול מק' תרי ונשדי אפרטי ונחשבינהו לפרטי בשבועי וידע כמה שני בשבוע ופרש"י נטפי חד שתא על שנין דמחורבן הבית עד שנה שעומד בה מה"ט דתניא אותה שנה שנחרב הבית בראשונה ובשניה מוצאי שביעית היתה אלמא שתא דחורבן אתחלתא דשמיטה למהדר הוה ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שני חורבן אלא מני בהדי שני דקם בית הואיל ונפק רובא בט' באב שבו נחרב הבית הלכך מאן דבעי למימני שמיטה ליטפי לשנת חורבן שהיא היתה שנת התחלת השמיטה על שנים דבתר חורבן ויחשוב כללי המאות ביובל שני יובלות לק' לקצר מניינו ולשקול מכל ק' ב' כר"י דאמר שנת החמישים עולה לכאן ולכאן היא שנת היובל היא שנת תחלת השמיטה הבאה ולאפוקי מדרבנן דאמרי ששנת הנ' ואחד היתה התחלת השמיטה ולר"י משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנה לשבע שנה רק שר"א קאמר התם שלא התחילו למנות שמיטות עד אחר ו' שנים שנכנסו לארץ שאז עלה עזרא וקידש הבית והתחילו למנות והבית עמד ת"ך שנה דל מיניה ו' שנים הראשונים ואשתכח ששנת ת"ך היתה התחלת השמיטה וקע"ב שנים לאחר החורבן נשלמו ד' אלפים ליצירה הוסיף עליהם שנת ת"ך הרי קע"ג ואלף חמישי כו' ועוד פ"ז שנים מאלף הששי הרי אלף ור"ס הוציא אותה ביובלות ואליביה דר"י הנ"ל ישארו לך ל"ה שנים הוציא אותן בז' ז' ולא ישאר בידך כלום נמצא ששנת פ"ז לאלף הששי היתה השמיטה ור"י הקשה שם ארש"י והוכיח שבשנת תכ"א חרב הבית והיא היתה התחלת השמיטה נמצא ששנת פ"ח לאלף הששי היתה השמיטה ועיין באשר"י (דף פ"ב) שהסכים לפרש"י ומש"ה כתב רבינו כאן ובי"ד שדעת רש"י היא עיקר וסמך אמה שהוכיח הרא"ש שם כן ע"ש. והא דפליגי בשנת החורבן משום שהמה מחולקים בדר"א הנ"ל דאמר שלא מנו הששה שנים הראשונים הנ"ל אי קאי גם אליבא דר"י דהלכתא כוותיה או אליבא דרבנן לחוד ושלפי פרש"י קאי גם לר"י וכמו שאמר הרא"ש שם בשינויא קמא ובשינויא בתרא כתב דקאי לר"י לחוד ולר"י לא קמשני הכא אלא אליבא דרבנן אבל לרבי יודא לא מצריכינן להכי ע"ש בתוס' ואשר"י וכתבתי קצת לשוים בדרישה ועד"ר שם הארכתי לכתוב כמה חידושין בעניין השמיטה ובכל הצורך: