פרישה, חושן משפט עב:כט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 72:29
Open in the reader →1וטוענין היתומים כו' כ"כ בבעה"ת שם בשם ר"י ונ"ל דל"ד קאמר דטוענין הכי בודאי דהא לקמן בסימן רצ"ז כתב שאם היתומים טוענים ברי צריך לישבע והכא כתב בעה"ת שא"צ שבועה אלא ר"ל שיכולין לטעון כן א"נ שאומרין בו בדדמי ובלא"ה צ"ל כן שהרי מיירי ביתומין קטנים ולאו בני טענת ברי נינהו וק"ל: עד שיגדלו היתומים וישבעו כו' שם מסיק וכתב אזה אבל על הקרובים שהיו אצל הצוואה או על האפוטרופוס שלהם אין עליהן לא חרם ולא שבועה שחובה הוא על האפוטרוכוס לטעון בכל דבר וכל טענה שיוכל לטעון כדאמרינן דההוא מאן דמוקי אפוטרופוס מוקי כהאי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי: שלא מצאנו בין שטרותיו שמשכון זה פרוע אינו ר"ל כפשוטו דהא ראובן נא טען שהיה פרוע ועוד הא קיי"ל דשובר שיוצא מתחת יד המלוה אינו כלום וכמש"ר בסימן ס"ה סכ"ד ע"ש אלא ר"ל שלא מצאו כתוב בא' משטרי מורישם שמשכון זה אינו ממושכן כ"א בעד חמשים וממילא בחמשים זהובים אשר עתה נותן הממשכן הוא פרוע וק"ל: שהוא נאמן במיגו שהוא שאול בידו אבל אם לא היה מיגו ללוה כגון שעדים מעידים שבא לידו בתורת משכון פשיטא שלא היה הלוה נאמן אפי' בשבועה אע"פ שהוא דבר העשוי להשאיל ולהשכיר כמו שמוכח מדברי הגאונים הנ"ל בסעיף י"א י"א וכמ"ש שם בדרישה הנ"ל ועד"ר: