פרישה, חושן משפט פו:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 86:5
Open in the reader →1ראובן הלוה לשמעון ע"פ כו' עד לטרוף מן הלקוחות כו' כפול לקמן סי' קי"א סי"ו ורבותא קמ"ל דאפי' מלקוחות יכול לטרוף וכ"ש שיכול לגבות מלוי הלוה עצמו ואינו יכול לומר לראובן שפרע שמעון וק"ל: וטוען לוי פרוע הוא איירי בשטר שאין בו נאמנות דאל"כ אף אם שמעון מודה לו לא מהימן בהודאתו כיון שחב בהודאתו לראובן וכמ"ש בע"ה בשנ"א וגם רבי' סי' מ"ז ע"ש. וכיון דשמעון אינו נאמן גם יורשיו אף דלא האמין אותם לוי מתחילה מ"מ אינן יכולין לגרוע הנאמנות והרי הוא כאילו אביהן חי וגובה ראובן מלוי בלא שבועה בהשטר של שמעון שיש בו נאמנות. גם בב"ה כתב שם דין זה אחר דין הנ"ל דאיירי באין נאמנות בשטר וכמ"ש ל' בדרישה ע"ש: ואם לא רצו לישבע כו' ומיירי שאין להן נכסים אחרים שירשו מאביהן שיכולין לפרוע לב"ח מהן וכ"כ בעה"ת וש"ע ועד"ר ושם הוכחתי דמכ"ש אם אינן אומרים שהוא פרוע ואינם רוצים לישבע דחייבים הם לישבע שאין להן במה לפרוע ובזה יודע אם שטר זה פרוע הוא או לא דאז יהיה להן במה לפרוע אבל אין מחויבים הן לשלם מכיסם מאחר שהן גורמין היזק לב"ח דמש"ה אין חייבים לשלם אפי' אחר תקנת הגאונים וכמש"ר בסי' ק"ז ס"ח ע"ש. ומש"ר בסי' ס"ו סי"ד במוכר שט"ח ומת ואין היורשין רוצין לישבע דחוזר עליהן וכ"כ הבעה"ת והש"ע בא"ע היינו דוקא אם יש להן נכסים אחרים שירשו מאביהן ועד"ר שם בררתי הדברים יותר: ה"ז משביען היסת הבעה"ת כתב בזה שם ז"ל הרי הן נשבעין שאין בידם מה לפרוע חוב מורישם עכ"ל. ואם גם כוונת רבי' לשבועה זו צ"ל הא דכתב דמשביעין היסת ע"ז אע"ג דלאביהן היינו משביעין ע"ז ש"ח כמ"ש בר"ס צ"ט ביורשיו לא תקנו להשביעם בזה מספק וגם שבועה זו דהיסת אינו מן הדין להשביען מספק וכמש"ר בסי' ק"ז אלא משום דריעא טענתייהו שאומרים שהוא פרוע דא"כ שט"ח ביד אביהן מאי בעי וזהו שסיים רבינו בטעמא וכתב שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו כו' ור"ל דהרי הוא בידן ומה"ט לא הו"ל להשביען אלא ששטר זה פרוע הוא ולית להו זכות ביה אלא שאגב זה הצריכום חכמים לכלול בשבועתן שאין להם שים דבר לפרוע בו חוב מורישן וכמ"ש בע"ה הנ"ל וכ"כ ב"י דכוונת רבי' הוא שנשבעים על טענת אין לנו משל אבינו במה לפרוע ולפי זה צ"ל דהא דקיצר רבי' ולא כתב שהשבועה תהא שאין בידם לפרוע משום דסמך אפשיטותו שמגלגלים וכוללים בכל שבועה אפי' על טענת ספק של התובע וכמש"ר בסי' צ"ד ובפרט שבועת אין לי דנתקנה מתחלה להשביע אספק. אבל יותר נ"ל דס"ל לרבינו דאין להשביע היורשין בשביל אביהן בטענת ספק כלל כ"א בדבר שריעא טענתייהו ומש"ה סתם וכתב שמשביען היסת ומשמע דאמ"ש לפני זה קאי דהיינו שישבעו שבטענתן כן הוא שזה השטר פרוע הוא וזהו שסיים בטעמו וכתב שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו ש"ח זה מאביהן ויש לי זכות בו דמשמע דוקא אטענה זו משביעין אותן וק"ל: ה"ז משביען היסת אע"ג דלעיל ס"ס ס"ט וסימן ע"ה ולקמן סימן ק"ח כ"כ דאין היורשים נשבעים אלא כשבאים להוציא ולא לפטור את עצמן שאני הכא שהם מודים שהחוב שחייב אביהם לראובן לא נפרע או שהוא בא' מהדרכים שאינם נאמנים לומר שהוא פרוע ולעיל סי' ס"ט ולקמן סי' ק"ח מיירי שאומרים שמא אבינו אינו ח"ל כלום. וגם בלא זה לק"מ דהא כ"ר בסימן ע"ה ס"ז וסכ"ט דאם טוען היורש ברי צריך לישבע ש"ד במ"מ והיסת בכופר הכל ע"ש וה"נ טוען ברי וק"ל וכן צ"ל לקמן ריש סי' ק"ז בס"ד ועד"ר: ובה"ע נא כ"כ לעיל סי' ס"ז ס"ס כ"א במוכר שט"ח לחבירו ומת המוכר כו' כ"ר ג"כ די"א דהלוקח נשבע שלא פקדני כו' ושם ג"כ ב"ה חולק על הי"א וכמ"ש ב"ה בדין ההוא שער נ"א ולא כתבו רבי' י"ל משום דשם מסתבר לרבי' דעת הי"א כיון דשייך לומר שם דהו"ל להמוכר לומר להלוקח שהשטר שמכר לו פרוע משא"כ בזה שמת הלוה ולא הראה למלוה שלו מקום פרעון אשט"ח זה מש"ה כתב דעת ב"ה שלא כתב כדעת הי"א ואע"ג דבלא מה"ט דכתיבנא לא ס"ל לב"ה (כ"כ) [כי"א] מ"מ מדבריו נשמע ונלמד דלא ס"ל כהי"א וק"ל ועמ"ש עוד מזה שם בסימן ס"ו: