פרישה, חושן משפט צא:י
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 91:10
Open in the reader →1וכתב הר"י הלוי קטן כו' כ"כ בעה"ת בשמו ע"ש: אע"פ שאין קטן חייב כו' לקמן בסימן צ"ו סט"ו גם בסימן רל"ה יתבאר כן דכל שאין בו הנאה לקטן כגון שתבעוהו בעד נזקים וחבלות אע"פ שמודה פטור ואם תבעוהו שהלוהו שיש לו הנאה ממנו והוא כופר ימתין עד שיגדיל וישבע כו': הכא שניהם נשבעים ונוטלים וה"ט כדמסיק בסהוך דבהאי נמי מיחשב הנאה לקטן: אע"ג דקרא מיעטיה לקטן כו' הא נמי יתבאר ר"ס צ"ו דאף שהקטן בא להוציא מיד האחרים ויש בו הנאה לקטן אפ"ה אין שומעים לו: היינו דוקא שלא לישבע פי' שבועה שבאה לנתבע ע"י טענת הקטן שהקטן תובעו והנתבע מודה מקצת לכ"ע או שיש עד אחד לקטן לסברת ר"י הלוי והרמב"ם והרמ"ה בהא דוקא מיעטיה קרא כיון דבלא"ה לא נתחייב שבועה כ"א ע"י טענת הקטן וקרא מיעטיה דלא למיחשב טענתיה דקטן טענה: אבל שבועת הנשבעים ונוטלים פורוש השבועה שנשבעים אינה מחמת טענת שכנגדן שהוא הנותן באה שנאמר טענתן אינה טענה להשביע עליה אלא שמכח שהן באים לתבוע וליטול הצריכום חז"ל שבועה מש"ה נשבעים ונוטלום אף מן הקטן: ומיהו אין בהן שנשבעים ונוטלים כו' ולאו מטעם דמיעטינהו קרא אלא מטעם דכתבתי לעיל דאין מוציאין מן הקטן שום דבר בקטנותו כ"א בדבר שיש לו צד הנאה ממנו וכדמסיק וק"ל: לפועלים בהנאתך יהבית להו כצ"ל וכן הוא בס"י: