פרישה, חושן משפט צב:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 92:11
Open in the reader →1וכתב הרמב"ם שומר כו' בפ"ב מטוען: ומ"ש שהרי אינו טוען טענת ודאי בכלל זה הוא נמי דאינו מן הראוי שיטול בלא שבועה כמו בשניהן חשודים להרמב"ם וכמש"ר בשמו לפני זה דשאני התם דהתובע טוען עליו טענה ודאית ועוד דסיים וכתב לפיכך טען עליו ודאי שאכלו לפניו ה"ז נשבע ונוטל מכח טענת ודאי שעליו ומיניה נשמע דבספק אינו נשבע ונוטל גם נשמע שאם היה התובע ג"כ חשוד דנוטל בלא שבועה להרמב"ם. ולא אמרינן דלא פליגי חכמים בדין שומרים שבתורה שהיא באה על טענת ספק ומש"ה גם אם טוען ודאי לא יועיל לו השבועה ליטול קמ"ל: לפיכך אם טוען בעל הפקדון כו' נראה דהאי לפיכך קאי אריש דברי הרמב"ם שכתב לפני זה ז"ל תקנת חכמים הוא שכל המחייב שבועה מן התורה על טענת ודאי אם היה חשוד כו' וע"ז כתב אח"כ דבטענת שומרים דטענו מספק אין שכנגדו יכול לישבע וליטול וממילא פטור הנפקד והדר כתב לפיכך כו' ר"ל לפי הנחה זו שהנחנו שבכל מקום שטוענו ודאי והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל לפיכך גם בשומרים מצינו שישבע ויטול והיינו כשטענו ודאי שלחת יד כו' ועד"ר: ומ"ש או אכלו ברמב"ם כתב או פשע בו והיא היא: