פרישה, חושן משפט צה:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 95:3
Open in the reader →1וכתב הר"י הלוי מי שמשכן כרם לחבירו כו' כ"כ נמי הרמב"ם שם פ"ב דשכירות בשם רבותיו ומשמע שם דטעמיה דררמב"ם דס"ל דפושע חייב בקרקעות משה"נ חייב בזה דמקרי פושע וכ"כ מ"מ שם בהדיא וא"כ רבינו דכבר כתב דעת הרמב"ם ושהרי"ף והרא"ש פליגי עליה לא הול"ל זה לדין בפני עצמו ולכתוב עליו אבל הרמ"ה כתב כו' דמשמע דזולת הרמ"ה אין חולק עליו. ונראה דדעת רבינו היא שאין מוכרח מדבריהם שחלקו על הרמב"ם כ"א בפשע בהן מתחלה ואח"כ נאבדו ממילא שלא בפשיעה דעלמא חייב ובהני ס"ל דפטור אבל כשנאבד ג"כ בפשיעה ל"פ עליה ואע"פ שהרא"ש פ' שבועת הדיינים כ' דאינו חייב עד שיזיק בידים הא מסיק נמי וכתב אבל לא כשפשע בהן ונאבד וי"ל דכל שאבדו בפשיעה דומה למזיק בידים ואין לך אבדו בפשיעה גדול מזה דהבטיח המפקיד לעבוד קרקע שלו ולא עבדו וכ"כ ריטב"א טעם ר"י הלוי ומש"ה הביא רבינו דעת הרי"ף דכתב דפשע בהן ונאבדו פטור ואח"כ דעת ר"י הלוי דפשע בהן ולא עבדן כהיזק דבידים דמי וחייבים ושהרמ"ה חולק אפילו בזה כן הוא דעת רבינו אבל המרשים כ' והביאו ב"י בסוף ס"ג דס"ל דגם הרמב"ם לא חייב אלא כשנתקלקל בסוף בפשיעה ולפ"ז י"ל דל"פ עליה הרי"ף דאיירי דפשע בהן בתחלה ולבסוף נאבדו עכ"ל: ומ"ש ר"י הלוי דהו"ל כהיזק דבידים דחייב כתב עליו המ"מ שם דכיון שלא התנה שאם לא יעשה ישלם אינו משלם כל מה שהיתה השדה זו ראויה לעשות אלא מה שהפסיד שנפחת בדמים מחמת שלא עשה מה שקבל על עצמו לעשות עכ"ל ועמ"ש בסמוך בשם ב"י: אבל הרמ"ה כתב כל מאן דגרים כו' כתב ב"י לפי מ"ש המ"מ הנ"ל בסמוך דלא חייב הר"י הלוי כ"א מה שנפסדה הקרקע אין כאן מקום לדברי הרמ"ה דגם הרמ"ה לא פטריה אלא מתשלומין מה שהיתה ראויה לעשות אילו עבדה וזרעה דהוא הוא הדשלב"ל: