פרישה, חושן משפט צו:כא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 96:21
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בסוף כלל ל"ט כ"כ וכתב ב"י ע"ז ז"ל ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר' האי ותשובת הרא"ש סמוכים זה לזה כאילו אין מחלוקת ביניהם ומן הראוי הול"ל אחר דברי ר' האי אבל א"א הרא"ש חולק על זה שכתב וששאלת כו' ולי נראה דלק"מ מזה שיש חילוק בין מלוה מעות דלהוצאה ניתנה ואז אין לה בידה מה לפרוע עתה ובין שאלה כלי כסף וזהב דהדרא בעינא ולכך פסק הרא"ש להשביעה ובתשובה שניה דאיירי בפנויה ולא באשת איש והא ראיה דכתב בהשאלה אם יש לה מטלטלין כו' והוה ליה לתלות השאלה באם תוכל לומר שהכל של בעלה גם בתשובה הו"ל ליתן טעם ולכתוב דאף דיש לה בעל מ"מ נשבעת שמא ישנו עדיין תחת ידה וכמ"ש בתשובה שאחריה וק"ל. אלא דאכתי קשה ממש"ר אחר זה ז"ל וכן יש תשובה לגאון כולי והתם מיירי בהלואה ובאשת איש ואפ"ה פסק להשביעה. וי"ל גם כן דרב האי הנ"ל מיירי דהיא כופרת וטוענת להד"ם ואין כאן דררא דמונא אבל בתשובת הרא"ש היא מודה שהחפצים באו לידה דיש כאן דררא דממונא וכן שאלה השניה דיש עליה ש"ח הוי נמי דררא דממונא וכן בתשובה לגאון כו' י"ל דמיירי נמי בענין שיש כאן דררא דממונא ואינו דומה לדין דר' האי ובזה התירוץ מתורצים ב' התשובות אלא שזה דוחק לכן היותר נראה דמ"ש ר' האי דאין משביעין אותה היינו דוקא היכא דידוע שבזבזה והוציאה מה שהלוה לה ואין לה במה לשלם ובזה שייך לומר שהשבועה במקום תשלומין היא וכשם שאם הודית אין לה במה לשלם וכמ"ש אח"ז אבל כל תשובה שאח"ז מיירי דא"י שהוציאה מעות ההלואה או הכלים שהשאילה ובהא אמרינן דצריכה לישבע אולי תודה ותוציא אותו כלי או מעות הלואה או מה שקנתה בעדו והוא בעין ואף אם כפרה וטוענת להד"מ מ"מ שמא כשתבוא לישבע תודה ותוציאו בעין וכן הוא מדויק ל' תשובת הגאון ע"ש ודוק ובזה שכתבתי נתיישב שלא יסתרו דברי ר' האי זא"ז שבעה"ת כתב בשמו כן ולעיל כ"ר בשמו דאין משביעין אותה וגם תשובת הרא"ש שכ"ר ור' ירוחם יסתרו זא"ז ששם בר' ירוחם כ' בשם תשובת הרא"ש דאין משביעין אשת איש עיין בב"י וד"מ שהביאו דברי ר"י וכאשר כתבתי לק"מ ועיין בהגד"מ עוד מזה: שאינם ברשותה ויכתבו כצ"ל: