פרישה, חושן משפט צז:מ

1כסות הראוי לו כו' גם במזון מניחין לו הראוי לו וכמש"ר בסי' צ"ט ס"ב. וכתב הרמ"ה דשמין לו לעולם בבינוני אע"פ שמתחלה היה מרעיב עצמו ולבש בגדים מטולאים עכ"ל ועיין בב"י שהביאו ס"א ונראה קצת דאין כן דעת רבינו דכתב בר"ס צ"ט ס"ב וכסות י"ב חדש מזון הראוי לו וכסות הראוי לו כדרכו וגם המיימון כתב פ"ב דמלוה כסות ומזון כדרכו כו' ולא כתב כראוי לו ע"ש: ומטה לישב עליו זה קאי ג"כ אעני: ומטה ומצע לעשיר פי' של לבד וכן הוא לשון הברייתא ונותן לו מטה ומטה ומצע לעשיר ומטה ומטה ומפץ לעני ופירש"י ונ"י מצע לעשיר במקום שאין כסתות ומפץ לעני לכל א' כפי מה שהורגל וא"כ ממילא כשנהג העשיר בכרים וכסתות נותנים לו וכמ"ש נ"י שם ובעה"ת כתב ז"ל דהאי מטה ומצע הוא מלשון דאמרן בעלמא מטה מוצעת לת"ח ור"ל מטה בכל צרכיה כר וכסת ושאר כל הדברים ומלשון רבינו מוכח דס"ל כפירש"י ונ"מ דהפסיק וכתב לישן עליה בין מטה ומצע לבין עם צרכי המטה וק"ל והא דקתני מטה מיוחד לישן עליה ולא סגי במטה שישב עליה מפרש בגמרא ע"ש: ב' מעצדין פירש"י שמחלקים בה את הנסרים: ומהמין שאין לו אלא א' אין מוסיפין משום דכי היכי דסגי ליה עד האידנא תסגי ליה מכאן ואילך וכתב נ"י וה"ה שאם לא היו לו כלים מאותו המין אין לוקחין לו ועמ"ש עוד מזה בסמ"ז: היה אכר או חמר לשון הכתוב והיו לאכרים ולכורמים ר"ל החורשים בשוורים וחמר המביאין מיני סחורה על חמוריהן: אין נותנים לו צמדו בס"פ שום היתומים פסקו רבנן כן ודלא כר"א ואפי' להרמ"ה דכ"ר בשמו לעיל דסובר דבין לוקח למשכון או לגבייה דין א' לו והרמ"ה כתב לעיל דאפי' פרות החורשות נמי אסור למשכן וא"כ היאך כתב כאן דאין מניחין לו לצמדו וחמורו הא כבר כתבתי דאין אסור למשכנו אלא מה שהוא כלי כגון הצמד שנותנים על הפרות בשעת החרישה אבל הפרות או החמורים עצמן באלו לא מיירי הכתוב דיהא אסור למשכן והכא איירי בפרות ובחמור עצמן ולכן מותר ליקח אותן אפי' להרמ"ה והיינו דמסיים הכא ז"ל אע"פ שאינו מתפרנס אלא מאלו אינו כשאר כלי אומנות כו': ומש"ר וימכרו בב"ד פי' ברשות ב"ד א"נ ר"ל בשומת ב"ד וא"צ ב"ד מומחין לזה אלא ג' הבקיאים בשומא נמי נקראין ב"ד וזהו כמש"ר בסימן ע"ג סכ"ב: ואפי' ס"ת כו' ואע"ג דבי"ד ריש הל' ס"ת משמע לפי מ"ש שם דלדידן איכא מצוה טפי בספרים אחרים מבס"ת וא"כ מאי לשון אפי' דקאמר הכא וצ"ל דנקט אפי' לפי דינא דגמרא דקאמר דאיכא מצוה טפי בס"ת מבספרים אחרים: