פרישה, חושן משפט צט:יד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 99:14
Open in the reader →1שאלות לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת כו' בכלל ע"ה סי' א' כ"כ ונראה דגרסי' שאלה ול"ג שאלות דהא אח"כ בכל שאלה בפ"ע כתב שאלה לא"א הרא"ש ז"ל גם בס"י ליתא וק"ל: ראובן שהיה חייב לשמעון כו' וקשה הא תשובה זו נכללת בתשובה שאחר זו ולמה העתיקם רבי' ודוחק לומר דבא ללמדנו דאע"פ דחוב של שמעון שעל ראובן הוא ע"פ אפ"ה פסקינן כמו אילו היה החוב בשטר דמה לי בשטר ומה לי בע"פ וי"ל דבתשובה ראשונה למדנו דאע"ג דקי"ל דהנותן מתנה ודעתו שישאר ביד המקבל מתנה אע"פ שנותן בשביל הברחה אין מוציאין מידו וכמ"ש לעיל אפ"ה פסק דמוציאין מידו מכח חזקה דאין אדם נותן כל אשר לו לאחרים והוא שואל על הפתחים ובודאי לא היתה כוונתו שישאר ביד המקבל מתנה משא"כ בשאלה השנייה דשם לא היה נצרך לשאול על הפתחים דהא קרובו היה מפרנס אותו ואת אשתו וקמ"ל דאפ"ה פסק דמוציאין מידו של המקבל משום כל הני הוכחות שמוכיחין שלא נתנם לו כ"א כדי לזון אותו ואת אשתו. ומאותה תשובה השנייה לא למדנו להוציא מיד המקבל מתנה בכעין שאלה הראשונה דלא היה הוכחה כ"כ ומש"ה העתיק רבינו תרווייהו וק"ל: וצלל במים אדירים והעלה חרס בידו פ' מי שרוצה לחפש ולהביא אבנים טובות ומרגליות מהים צריך לירד אחריהן בתחבולה בעומק הים וממשמש בחול ולוקחן ומוצואן ולפעמים אינו מוצא שם שום דבר טוב רק אבנים וחרס בעלמא נמצא שהיתה כל טרחתו ותחבולתו בחנם ועל כיוצא בוה משלו משל ואמרו צלל במים אדירים והעלה בידו חרס וק"ל: