פרישה, אבן העזר א:טו
פרישה · Prisha, Even HaEzer 1:15
Open in the reader →1ואומר. צ"ל וכתב א"א הרא"ש. ולא קאי אדברי הרמב"ם. שהרא"ש לא זכר בדבריו דברי הרמב"ם. אלא קאי אלשונו שכתב דלכ"ע מי שא"א לו ללמוד אם ישא אשה. שאינו מחויב לישא אשה בשנת כ'. וע"ז כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענא. ומשמע שסובר רבינו שהרא"ש חולק על הרמב"ם. שהרא"ש סבר ששום אדם בעולם אינו רשאי שיתבטל שלא מצינו זה אלא בב"ע בלבד. והרמב"ם סבר שכל מי שחשקה נפשו בתורה יכול להתבטל. ומ"מ נוכל לומר שגם רבינו סבר שאינו חולק על הרמב"ם. וז"ש הרא"ש שלא מצינו זה אלא בב"ע שחשקה (נפשו כצ"ל) בתורה. ה"ה אם נמצא אדם אחר שנפשו חשקה ג"כ בתורה כב"ע שיכול להתבטל. ולא כתב שאינו יכול להתבטל כל ימיו. אלא מי שא"א לו ללמוד אם ישא אשה. אבל מ"מ נפשו אינו חושק כ"כ בתורה כב"ע. וחלוקים אלו מבוארים ג"כ בדברי הרמב"ם. שכתב תחלה מותר להתאחר. ובמי שחשקה נפשו בתורה כ' דאפילו ביטל כל ימיו אין עבירה (ועד"ר). ובספר של קלף מ"כ ז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב על הא דאמר וא"א (ואם א"א כצ"ל) לו כו' עד וקצבה לאותו לימוד לא ידענא כו'. וא"ש האי גירסא דגרסי תיבת על. וגם וי"ו של תיבת וקצבה כו'.